רבינו חננאל על דברים · פרק 18 · פסוק 3

וזה יהיה משפט הכהנים. מנהג פדיון הבן, אבי הבן מברך שתי ברכות - על פדיון הבן ושהחיינו, ונותן חמש סלעים לכהן. וכהן מברך על הכוס בורא פרי הגפן ועל ההדס בורא עצי בשמים, ועוד מברך ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו. מאתים וארבעים ושמנה אברים. ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סככו. שנאמר עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג. וזמן לו שני מלאכים לשמרו בתוך מעי אמו. שנאמר חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכורי הוא. ואני מוזהר לפדותו שנאמר (שמות י"ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה. יהי רצון מלפניך ד' אלהינו כשם שזכית את אביו לפדותו כן תזכהו להכניסו לתורה לחופה ולמעשים טובים ברוך אתה ד' מקדש בכורי ישראל לפדיונם. ונוטל הכהן הכספים ומעבירם על ראש הבן ואומר זה תחת זה. זה חלוף זה. זה מחולל על זה. יצא זה לכהן ויכנס הבן הזה לחיים לתורה וליראת שמים. ונותן הכהן ידו על ראש הבן ומברכו. כגון יברכך ד' וישמרך וגו' ואורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך וכיוצא באלו: