ובספרי פרשת בהעלותך תניא עה״פ ויאמר ה׳ פתאם אל משה וגו׳ רשב״מ א׳ בפתאום נתיירא משה ובפתאום נדבר עמו. וביארנו בס׳ במדבר שם ובביאור הספרי דשם נענש ע״ז הניסה שלא הי׳ לפי כבוד ה׳. אבל משום שהי׳ פתאום נתיירא משה. כך הגיע עונשו להפחידהו פתאום. והנה במשנה שבת פ״ב תנן המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני עובד כוכבים מפני לסטים מפני רוח רעה מפני חולה שיישן פטור. ופי׳ הגמ׳ הא דמפני החולה. דמיירי בחולה שיש בו סכנה ופטור ומותר. וכפירש״י דה״ה לשאר פטורי דמתניתין וכ״ה בירושלמי אבל בפי׳ המשניות להרמב״ם לא פירש כן אלא דוקא בחולה הכי. משא״כ באידך מילי הוא כמשמעו פטור והוא פלא. וצ״ל דמיירי באין בו סכנה. ומ״מ פטור שמיירי שעשה מפני פחד פתאום. וה״ז דומה לאונס. ואין בו קרבן. וזה הענין הי׳ כאן במשה שברח מפני פחד פתאום:
קריאה במקור
הרחב דבר על שמות · פרק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d862ffc1741b7761f34f52faad1ddaa38928576379703e8e1422239686c08bb0