הרחב דבר על שמות · פרק 30

וכדתנן בכלים פ״א דאסור ליכנס בהיכל בלי רחוץ יו״ר וכ״ה בתוספתא שהביא הר״ש שעל הכניסה בלי קידוש יו״ר מפציעין את מוחו בגזירין והכי דייק לשון הרמב״ם בסה״מ שכתב במ״ע כ״ד שצוה הכהנים לרחוץ יו״ר כ״ז שיצטרכו ליכנס להיכל ולעבוד עבודה. ובמ״ע ל״ג גבי בגדי כהונה לא כתב אלא וכל עת שישרת הכהן. ואחריו דייק הכי בס׳ החינוך ולא כתוס׳ יומא ד״ה דס״ל דאפי׳ במח״ב חייבין על ביאה דהיכל לחוד ולא כתוס׳ סנהדרין פ׳ הנשרפין דס״ל דגם בקידוש יו״ר אין מוזהרין אלא בעבודה ונדחקו במשנה דכלים הנ״ל. אלא דוקא בקידוש יו״ר מוזהרין על ביאה ריקנית דהיכל ולא על בגדים. והא דשקיל וטרי בזבחים די׳״ט אי כתיב בבואם ס״ד דחייבין אביאה ריקנית ת״ל בגשתם. קאי על המזבח כמש״כ הר״ש שם. אלא יש לדעת דלא מהאי קרא מיירי התם שהרי כאן לא כתיב בבואם אל המזבח כלל. אלא על הא דכתיב בפ׳ פקודי בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו וכייל הכתוב שניהם ביחד. והנה התוס׳ הקשו ע״ז מהא דתניא בסנהדרין שם שאין חייבין על סידור השלחן ועל הטבת נרות משום שאינו רחוץ יו״ר. ותיפוק לן משום ביאה בהיכל. ונראה ליישב כגון שהסיח דעת או נגע במקום מכוסה בהיכל דאינו חייב על ביאה כמו שיישבו כה״ג לענין טומאה. זה הנראה לולי דעת הראשונים ז״ל: