ואם לבנו יעדנה האדון נראה דכתב כן פן נטעה לומ' שאביה מיעדה לבן האדון ושבלתי רשות אביה לא יוכל הבן לקחתה ואם כן יהיה צריך קדושים אחרים דמעות הראשונות לאו אדעתא דהכי נתנו כיון שאנו רואין שצריך לחזור ולימלך באב ואם כן הדבר לא הל"ל ייעדנה רק יקחנה ולכן אומר האדון דאינו צריך לחזור ולימלך באביה ואתי שפיר בין למאן דאמר מעות הראשונות לקדושין נתנו כמו שפי' רש"י דאומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקבל אביך בדמיך בין למאן דאמ' דמקדשה בשכר פעולתה דלמאן דאמ' מעות הראשונות לקדושין נתנו הוי כאלו אמר לאביה בשעת מתן מעות הריני נותן לך אלו המעות על מנת שתהא בתך מקודשת לי בהם או לבני לכשארצה ולמאן דאמ' שמקדשה בשכר פעולתה כיון שמכרה אביה שוב אינה ברשותו לפיכך בין האדון בין הבן כל אחד מהן יכול לקדשה כרצונו. מהר"ר:
קריאה במקור
ברטנורא על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 831d16917074fc62c3763527da0308f7c404766bf293c0dab19c75fc8e4de0e5