ברטנורא על התורה · שמות · פרק 6 · פסוק 3

וארא אל האבות נראה דרש"י בא לפרש דמלת וארא לא קיימא למלת באל שדי דהא נראה להם בשם ד' אותיות והוא בכמה מקומות זכר שם בן ד' אותיות בדבור ה' אל אברהם וגם במראה כתי' היה דבר ה' אל אברהם במחזה וכן במילה כתי' וירא ה' אל אברהם ולכך אמ' וארא אל האבות בכמה מראית נראתי להם אבל באל שדי הבטחתים הבטחות אבל הדרש דקאמר הרבה פעמים נגלתי להם באל שדי ולא אמרו מה שמך סבר דמלת וארא קיימא אמלת באל שדי כלומ' כשנגלה להן באל שדי לא שאלוהו מה שמו אמנם דעת הדרש הוא משום דכיון דלפעמים היה נגלה להם באל שדי ולפעמים בשם ה' היה להן להרהר אחר מדותיו ולשאול לו מה שמו המיוחד ואח"כ פי' רש"י דלפי הדרש היה לו לכתוב ושמי ה' לא שאלוני. ועוד כתב וא"ת לא הודיעם שכך שמו בא לומר שאם תרצה לומר שמה שלא כתב ושמי לא שאלו לי בא להודיענו שני דברים האחד שלא הודיעם שכך שמו והאחד שלא שאלו לו ולכך כתב לא נודעתי להם שכולל כל השני דברים לכך אמר רש"י שזה אינו שהרי הודיעם שכך שמו וכו' כן כתב מהר"ר. ושמעתי אומ' בשם מהרר"יק נ"ע שבא רש"י לישב לשון משמעות הפרשה למה הוצרך להזכיר בכאן וארא וכו' והכי קאמר לפי פשוטו של ענין אני נראתי אל האבות והבטחתים הבטחות ועדיין לא קיימתי אבא עתה ואקיימם לבנים. ולכך תפש רש"י וארא אל האבות ולא כתב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בלשון המקרא ממש לרמוז אל מה שאמרנו. הלא כה דברי כאש וכו' קשה שהרי אין הפטיש מתחלק אלא הסלע הוא מתחלק. י"ל דהכי קאמ' הפטיש מתחלק לכמה ניצוצות של אש כדרך הברזל המתחמם מכח ההכאה ומתיזין ממנו ניצוצות של אש ולכך אמ' מתחלק ולא אמ' מחלק את אחרים: