ברטנורא על התורה · דברים · פרק 29 · פסוק 9

אתם נצבים מלמד שכנסן לפני הקב"ה ביום מותו וכו' קשה שהרי כתיב בפרש' שלמעלה מזו ויקרא משה אל כל ישראל וכו'. ולמה הוצרך רש"י לכתוב כאן שכנסן כולן. וי"ל מפני הפסק הפרשה נ"ל שהוא ענין בפני עצמו ואינו דבק לעניין של מעלה ומזה שכתוב כאן נצבים כלכם שמעינן שכנסן כולם. עוד י"ל שבפרשה של מעלה לא נכתב שכנסן פתח אהל מועד וכאן כתב לפני ה' לכך כתב רש"י שכנסן לפני המקום. ומה שכתב ביום מותו נראה דסבירא ליה שכל המעשים שמכאן ועד סוף התורה כולם היו ביום אחד דהיינו ביום מיתת משה ורואה דבר זה מדכתיב היום וכתיב בן מאה ועשרים אנכי היום דדרשינן מיניה היום מלאו ימי ושנותי וכו' וגם כתיב ביום מיתת משה בעצם היום הזה:

ראשיכם לשבטיכם זקניכם ושוטריכם חשוב חשוב קודם וכו' פי' בשביל כך פי' ראשיכם של שבטיכם משום דכתי' אחריו זקניכם ושוטריכם ואח"כ כתיכ כל איש ישראל ומקרא זה מזכיר החשוב קודם והולך בהדרגה בתחלה הראשים ואחר כך הזקנים ואחר כך שוטרים ואחר כך כל איש ישראל ואם תפרש ראשיכם ושבטיכם ב' דברים הנה לא ילך המקרא על סדר החשוב לכך פירש שהכל אחד:

ומדרש אגדה למה נסמכה פרשת נצבים וכו' קשה למה הוקשה לו לבעל הדרש הסמיכות הזה וי"ל משום דגם בפרשה זו יש קללות כדכתיב יעשן אף ה' ורבצה בו כל האלה וכו' לכך קשה לו למה הפסיק ביניהם בפרשה זו שהיה ראויה לכתבן כולן כאחד ולפי שיש גם לעיל פרש' ויקרא משה לכך ישב אח"כ שהכל אחד שאף הפרשה של מעלה מזו פיוסין הן ופי' אח"כ ד"א לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס וכו' כלומר דפרשה זו אינה דבוקה לשלמעלה אלא עניין בפני עצמו הוא וקאי אלמטה ממנו לעניין מיתת משה והיינו דפירש ד"א משום שגם אחר זה כתובין תוכחות ודברי קנטורין ומן הדין היה לו לפייסן אחר השלימו כל הקללות והעונשין ואין הפירוש שני טעם לסמיכות הפרשיות כלל אלא דבר בפני עצמו הוא ללשון אתם נצבים: