כי תצא ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה וכו' קשה מנא לו וי"ל מדכתיב ושבית שביו ושבי באדם כדפי' רש"י לעיל בסדר מטות ושביו משמע דכר השבוי אצלו והיינו כנעניים שבתוכה וקשה לפי זה שא"כ אף במלחמת ארץ ישראל יכולין אנו לומר ושבית שביו דהיינו דבר השבוי אצלו וא"כ למה ברח רש"י מלפרש פרשה זו במלחמת מצוה. וי"ל דכיון דכתי' ושבית שביו משמע שתי שביות אחת שביית עם הארץ ההיא והשנית שביית דבר השבוי אצלו והיינו כנענים שבתוכה. ואם תפרש הפרשה במלחמת מצוה אין אתה מוצא אלא שבית דברה שבוי אצלו אבל שביית עם הארץ ממש אינך מוצא שהרי נאמר בהן לא תחיה כל נשמה ואינך יכול לשבות מהן להחיות אותן:
קריאה במקור
ברטנורא על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 831d16917074fc62c3763527da0308f7c404766bf293c0dab19c75fc8e4de0e5