ברטנורא על התורה · במדבר · פרק 16 · פסוק 1

ויקח קרח פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא פי' דקשה לו לשון ויקח לכך כתב שלשון זה נדרש במדרש תנחומא ונ"ל דדרשו בו מחלוקת לקח לעצמו והחכם א"ע פי' ויקח קרח אנשים:

בן יצהר בן קהת יעקב בקש רחמים וכו' והיכן נזכר שמו של יעקב בהתיחסם על הדוכן. קשה מה לו לרש"י לחפש ולבקש היכן נזכר שמו של יעקב י"ל משום דפירש לעיל בפרשת ויחי בפסוק בקהלם אל תחד כבודי כשנקהלו שבטו של לוי וכו' הייתי יכול לומר שבכל מקום שנזכר שמו של קרח לא נזכר יעקב עמו לכך נאמר בכאן והיכן נזכר שמו של יעקב וכו' להודיענו שלא התפלל על זה אלא כשנקהלו לרעה והוקשה לו בכאן למה לא נזכר שמו של יעקב דהואיל ויחסו עד לוי היה לו ליחסו עד יעקב ג"כ. אמנם בגמרא דרשו שמות הללו לגנאי ואמר בן יצהר בן שהרתיח את העולם כולו כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לוייה לגהינם:

ודתן ואבירם בשביל שהיה שבט ראובן וכו' עד מה ראה קרח לחלוק נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל וכו'. קשה שהרי לא מצינו במקרא שנתרעם קרח על הנשיאות הזה כלל ועיקר ולא היה מערער אלא על הכהונה וכן אמר לי משה ובקשתם גם כהונה. וי"ל דודאי על הכהונה היה מערער כפשטי המקראות אבל רש"י הכי קאמר מה ראה קרח לחלוק כלומר מה פתח היה לו לומר שזה שעשה משה לתת כהונה לאהרן היה מדעתו ולא מפי הגבורה נתקנא על נשיאותו של אליצפן ואמר מסתמא שמן השמים לא יסכימו לתת הגדולה זו לבן אחיו הקטן אחרי שאני ראוי ליטול אותה שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם ואם יראו ישראל ויכירו חמס זה העשוי לי ודאי יתפתו אחרי ויאמרו כשם שאין נשיאותו של זה מפי הגבורה כך אין כהונתו של אהרן מפי הגבורה והיינו דאמר רש"י נתקנא על נשיאותו ולא אמר היה מבקש נשיאותו שלא היה קרח מבקש הנשיאות אבל היה מבקש הכהונה ומצא פתח לחלוק מפני הנשיאות ומה שכתב רש"י כנס ר"נ וכו' והלבישן טליתות שכולן תכלת ראה דבר זה מסמיכת פרשה זו לפרשת ציצית דלעיל: