בכל מושבותיכם זה בא ללמד שתהא ראוי לאכל בכל מושבות פי' שאין לומר דבא לחייבן במצה בין בארץ בין בחוצה לארץ שהרי חובת הגוף היא ולא הוצרך לומר בכל מושבות דפשיטא לכך אמר שבא ללמד שתהא ראויה בכל מושבות פרט לחלות תודה ולמעשר שני. וכתב מהר"ר צריך לישב אמאי אצטריך למעוטי חלות תודה בכל מושבותיכם תיפוק לי' דאין מביאין תודה בערב הפסח מפני חמץ שבה. ואי בי"ג הרי כבר באה לידי נותר דבזמן בשרה זמן לחמה ואי בעשאן למכור בשוק הלא קדישי ויכול לאכלן בכל מושבות דלא חלה עליהו קדושה כלל עד שישחט הזבח זה כתב מהר"ר. ואני תמיה שהרי יש חולקין ואומרים שמביאין תודה בי"ד דהא אמרינן אין מביאין קדשים הפסול לאו כולי עלמא מודו וכן תמצא בהדיא בגמרא דפסחים:
קריאה במקור
ברטנורא על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 831d16917074fc62c3763527da0308f7c404766bf293c0dab19c75fc8e4de0e5