ברטנורא על התורה · במדבר · פרק 27 · פסוק 12

עלה אל הר העברים למה נסמכה לכאן וכו' עד ד"א כיון שנכנס משה לתחלת בני גד ובני ראובן וכו' קשה מה זה שאל למה נסמכה דאטו בכל התורה כולה דרשינן סמוכין ועוד קשה מאי ד"א וי"ל לפי שפירש לעיל בפסוק ויהי אחרי המגפה ב' פרושים שהמנין היה מפני המגפה משל לרועה וכו' והב' שהיה מפני מיתתו של משה ולשניהן קשה הסמיכות הזה דלפי' הראשון יקשה למה נסמכה פ' זו למניין שהיה מחמת המגפה שנראה קצת שגם מיתת משה היה מפני החטא של פעור בעון שאר המתים במגפה כי אעפ"י שפרט לך הכתו' חטאו בפרשה זו ויש לאומר שיאמר שנזכר חטאו הראשון מחמת כעסו של מקום על ישראל וכדמשמע קצת במזמור בפסוק וירע למשה בעבורם וכדאמרי אינשי אבב חוטרא מילי אבב דרי חושבנא לכך קשה לו הסמיכות וגם לפירוש השני שפי' לעיל שהמנין היה מפני מיתתו של משה קשה שאין זה מקומה של פרשה זו שהרי לאחר ציווי זה הוריש את הארץ לבני גד ולבני ראובן ולא היה לו לכתוב בכאן אלא שא את ראש בני ישראל כי לא תעבור את הירדן או כיוצא בלשון זה ולא היה לו להאריך בכאן כאלו מת עכשיו ולכך פי' רש"י ב' פירושים שלפי. פי' ראשון שהמנין היה מחמת המגפה ונסמכה פרשה זו לפרשת בנות צלפחד שכיון שאמ' לו הקב"ה נתון תתן וכו' כלומ' הואיל והוצרך לסמוך פרש' בנות צלפחד לכאן מפני חבובן הארץ כדפי' לעיל סמך אח"כ פרש' מיתת משה מפני שכיון שאמ' לו הקב"ה נתון תתן וכו' ולפי הפי' השני שהמנין היה מפני תתו של משה שאם כן אין קשה הסמיכות אלא האריכות שהאריך בכאן שנראה כאלו הוא מנין אחר כתב העניין הזה בכאן באורך לפי שכיון שנכנס לנחלת בני ראובן וגד וכו' עוד י"ל שעשה ד"א מפני שלפי פי' ראשון קשה מעט שלא היה לו למשה לחשוב בשביל זה שיכנס לארץ שפרש' זו נאמרה לו כשאר כל מצות שבתורה שהרי מצוות נחלות היא אחת מתרי"ג מצות של תורה לכך פי' ד"א דקאי אנחלת בני ראובן וגד שבכאן היה לו מקום לטעות: