ברטנורא על התורה · בראשית · פרק 48 · פסוק 22

בחרבי ובקשתי כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נזדוגו כל סביבותיהם וכו' קשה שהרי בסדר וישלח כתי' ויהי חתת אלהים על הערים אשר סב בותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב. י"ל שלא אמר שנלחמו עמהם אבל אמר שנתקבצו להזדוג להם וחגר יעקב כלי מלחמה ועמד כנגדן כלומר שפחדו ממנו והיינו חתת אלהים הכתוב שם שכשעמד יעקב כנגדם פחדו ויראו מפניו ולא נלחמו עמו. עוד י"ל שזה שאמ' רש"י שנתקבצו סביבותיהם להזדווג להם היה כשהיו בשכם אבל אחרי נסעו משם היה חתת אלהים תדע לך שכן הוא אומ' ויסעו ויהי חתת אלהים כלומר לאחר שנסעו משכם אבל קודם נוסעם נתקבצו כל סביבותיהם וכו'. קשה מאי ד"א דקאמ' ד"א שכם אחד היא הבכורה. וי"ל דלפי פי' הראשון שר"ל שכם ממש לא תתישב היטב מלת אחד ועכשיו שפי' לשון חלק נופל הלשון לומ' חלק אחד. וקשה מאי ד"א דקאמ' ד"א שהיה צד אביו באמרי. פיו. י"ל דלפי פי' הראשון שהיה עושה מעשה האמרי היה לו לכתו' כאמורי בכף הדמיון לכך פי' ד"א לשון אמירה שהיה צד אביו באמרי פיו. וקשה מה ענין שכמה ותפלה לכאן שפי' בחרבי ובקשתי היא חכמתי ותפלתי. י"ל דאשכחן התפלה נקראת חרב כדכתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ומלת בקשתי דרשת כמו בקשתי מלשון תפלה ותחינה ובקשה והנה בחרבי ובקשתי היא חכמתי ותפלתי: