ויהי, יין לפניו, מ"ש ואני הייתי משקה למלך נמשך לשתים, (ואני הייתי משקה) יין לפניו, (ובשני ר"ל משקה בפעל). ולא הייתי, ר"ל כי המלך היה מקפיד שמשרתיו לא יתראו לפניו ברוע פנים, שאז נחשדו בעיניו כי לבם רע, ונחמיה ידע טבע המלך ולשמור שבבואו לפני המלך יעמוד בפנים שוחקות, ועז"א שבאמת לא היית רע לפניו: