מלבי"ם על דברים · פרק 16 · פסוק 13

[קצג] חג הסכות תעשה לך, וכתיב חג הסכות לה', פי' בספרי שמלמד שהסוכה שאתה עושה לך נחשב כאלו אתה עושה לגבוה, כי חל עליה ש"ש בסוד סוכת שלום שהוא יחוד הויה ואדני הנז' בסוכה, ועז"א לה' אלהיך ובספרא (שם סי' קפה) ובסוכה (דף ט ודף כז) למודים אחרים:

[קצד] תעשה ולא מן העשוי, כ"ה בגמ' סוכה (דף יא ע"ב) ומיירי בשקצצן עיי"ש:

[קצה] תעשה לך, ר"א דרש לך משלך, ורבנן ס"ל כל האזרח ולך ממעט גזולה כן אמרו בסוכה (דף כז) ומ"ש ביו"ט הראשון ליתא בגמ', ויל"פ ע"פ מש"ש חזר בו ר' אליעזר:

[קצו] חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, ר"ל מה שצוה השי"ת לעשות הג' מועדים בימים האלה, מפני שהיה דרך כל העמים העוסקים בעבודת האדמה לעשות להם מועדים וימי שמחה בימים האלה, אם בפסח שהתחילו לקצור השעורים ובשבועות בקציר חטים ובסוכות באספם תבואת השדה, ורצה השם שהמועדות שהיו רגילים לעשות לצרכם יעשום לא לצרכם רק לשם ה', וישמחו בהם לא על תבואתם וקנינם רק בעבור כי יראו לפני ה', כמ"ש מלך שרצה לנסות את אוהבו ובא לביתו לבקרו בעת שעשה משתה גדול לתתונת בנו יחידו וראה כי השמחה שהיה לו על ביאת המלך לביתו השכיח מלבו האהבה והשמחה שהיה לו אל חתונת בנו, ושמח רק בעבור המלך, וז"ש הלא ידעתי כי חג הסכות תעשה לך שבעת ימים בודאי תעשה חג זה לך לצרכך באספך מגרנך ומיקבך, והדרך לעשות חג בעת האסיף, ושמחת בחגך ר"ל ובודאי תשמח במה שהוא חגך בזה תשמח אתה ובנך, ואני מצוך שבעת ימים תחג לה' אלהיך ששבעת ימים אלה לא תחוג לצרכך רק לה' אלהיך ולא יהיה החג בביתך רק במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה' ובו תשים עיקר השמחה לא במעשה ידיך, והיית אך שמח במה ששלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו', ועפ"ז אמר ר"ש שכיון שהגביל זמן המועדים נגד המועדים שעובדי האדמה עושים לעצמם בימים האלה לכן בפסח ובחג שאינו עת מלאכה והיה דרכם לעשות מועד ז' וח' הגביל כנגד ימי חגים האלה ז' וח', ועצרת שהוא עת מלאכה ואין דרכם לעשות מועד רק יום א' הגביל ג"כ את החג על יום א', ועז"א שחסך על ישראל לשון חיסור והקטנה כמ"ש בערוך ערך חסך:

[קצז] באספך מגרנך ומיקבך, ברייתא זו מובא בר"ה (דף יד) ועיי"ש פירושה והוא דרוש אסמכתיי דמעשר ירק דרבנן: