מלבי"ם על דברים · פרק 17 · פסוק 2

[ט] כי ימצא, לשון ימצא שנזכר בדיני נפשות ומלקות וממון הוא ע"י עדים כמו שפי' להלן ע"פ שנים עדים ומזה נלמד לכ"מ, עמ"ש בפי' המכלתא משפטים (סי' סג):

[י] בקרבך באחד שעריך, מ"ש באחד שעריך מיותר, ופי' חז"ל שבא ללמד שמ"ש והוצאת את האיש וכו' אל שעריך, אין הפי' אל מקום הב"ד, ששם שער בא הרבה פעמים על מקום מושב הב"ד שהיה דרכם לשבת בשער העיר, כמו ובועז עלה השער, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, רק פי' אל העיר שנמצאו בו כמו בשעריך תאכלנו, כ"ה בכתובות (דף מה) ועפ"ז הגיה הגר"א את דברי הספרי שומע אני שער שנדונו בו וכן היה גי' רש"י שכתב המתרגם אל שעריך לתרע בית דינך טועה כי מדמינן שעריך שלהלן לשעריך שבכאן שפי' שער שנמצאו בו:

[יא] איש או אשה, וחזר ואמר והוצאת את האיש או את האשה וסקלתם, מפני שבדין עיר הנדחת אם המדיח הוא יחיד או נשים אינם בכלל, ה"א שגם יחיד העובד כו"ם או נשים העובדות יהיו פטורים לכן אמר והוצאת את האיש או את האשה, ואמר פה איש או אשה לבל נאמר שאם יחידים הודחו ע"י מדיחים דינם בסייף לכן אמר שדין זה של סייף רק בהודחו רוב בני העיר, [והגהתי כגי' הגר"א]: