איש לשבטו; שופטים · פרק 5

"לא-יסור שבט מיהודה"
גור אריה יהודה¹(בראשית מט ט.) נושא בקרבו את הגֵנים המלכותיים. כבר בימי האחים, בני יעקב, הוא נחשב למנהיג הן בעיני אביו והן בעיני אחיו, ובברכתו מסר לו אביו את שבט המלכות: "לא-יסור שבט מיהודה ומחֹקק מבין רגליו"²שם י.. היו ליהודה תכונות של מנהיג: תעוזה, אומץ והנהגה ציבורית. הם נתגלו במלואם בשעה שניגש אל יוסף כדי לדבר על ליבו לשחרר את בנימין³(בראשית מד יח.). תכונות אלו עברו לבניו והתגלו בקפיצת נחשון לים סוף⁴(סוטה לז.) - בשעה שישראל התחלקו לארבע כיתות, וכל אחת מהן התווכחה ועמדה על דעתה⁵(ירושלמי תענית ב ה.) - וביכלתו של כלב להביא את העם לשמוע גם דברי שבח על הארץ, אחרי שהם שוסו על ידי עשרת המרגלים האחרים כנגד משה וכנגד הכניסה לארץ⁶(במדבר יג ל, וברש"י שם.).

למרות כוחותיו המנהיגותיים של יהודה, לא משיבטו נבחרו המנהיגים הראשונים. אמנם במדבר יהודה צעד הראשון, אבל המנהיגים היו משה ואהרון. גם בכניסה לארץ ובכיבוש השתתף יהודה כאחד השבטים, ויהושע, שהיה מבית יוסף, זכה להיות המנהיג. רק בתחילת ספר שופטים זכה יהודה להיות ראשון כשבט (שופטים א, ב), אבל גם אז אין אנו מוצאים דמות מלכותית בולטת מבניו.

כבמטאור אנו נפגשים בדמותו של עתניאל, שעלה מתוך האומה והושיעה מידי כושן רשעתיים. "ויזעקו בני-ישראל אל-ה', ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם, את עתניאל בן-קנז… ותהי עליו רוח-ה'… ויתן ה' בידו את-כושן רשעתיים מלך ארם… ותשקוט הארץ ארבעים שנה, וימת עתניאל בן-קנז" (ג, ט-יא). כאילו רצה הנביא לבטא, שגם אם נפלנו, וכוחות זרים השתלטו עלינו, בעומק פנימיות אומתנו גנוזים כוחות שאפשר לסמוך עליהם בעת צרה.

כוחות המלכות, שהמתינו בענווה מלכותית לשעתם, עלולים היו להיטשטש בהמתנה הארוכה להבשלת האומה לשלמות בגרותה, ובשלב זה טוב היה באמת לחזור ולרענן את המודעות ביכולת המנהיגות של שבט יהודה.

שילוב הכוחות במנהיגות יהודה
עיקר יחודו של שבט יהודה הוא בכישוריו הציבוריים. ברוב המקרים בהם הוא התגלה היה זה בכוחו של הציבור ומתוכו. פעולותיו המורכבות והמשולבות של שבט יהודה מתאימות למי שמסוגל לשלוט במערכות ומוכן להפעילן אפילו בצורה המטשטשת את ייחודו של היחיד.

כשפנה כלב בזמנו ליהושע וטען, ש"ככֹחי אז וככֹחי עתה, ועתה תנה לי את-ההר הזה… כי ענקים שם וערים גדלות בצֻרות"⁷(יהושע יד יא-יב.), וביקש רשות לכבוש את חברון, הוא העדיף להפעיל מערכת משולבת ולא לצאת כגיבור המבליט את ייחודו. כלב ניצל אז את כל כוחות החיים, גם את הרומנטיקה, כדי להגיע לעבודת צוות משולבת והרמונית, והכריז, שיתן את בתו לאשה למי שיעלה לקרית ספר וילכדה. זו היתה גם כוונתו באומרו "ככחי אז וככחי עתה". גם אז, במדבר, הוא ידע להשתמש בתחכום ובגווני נטיות החיים כדי להשיג את מטרתו. אפילו בדברים שנראו כלשון הרע השתמש כלב, וזאת לא לטובת עצמו, אלא כדי להביא את העם לשמוע את משה: "ויהס כלב את העם אל משה"⁸(במדבר יג ל.), "צווח ואמר, וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם. השומע היה סבור שבא לספר בגנותו, ומתוך שהיה בליבם על משה בשביל דברי המרגלים, שתקו כולם לשמוע גנותו. אמר, והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השלו. עלה נעלה, אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו"⁹רש"י שם.. הוא גם לא היה צריך ברכה אישית, פרטית, לפני שיצא לרגל את הארץ ולדידו היא גם לא היתה מועילה. הוא יצא עם כולם, "ויעלו ויתרו את-הארץ ממדבר-צִן עד-רחֹב לבוא חמת, ויעלו בנגב ויבא עד-חברון"¹⁰(במדבר יג כא-כב.), "'ויבואו' מבעי ליה, אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי האבות. אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים"¹¹(סוטה לד:). ההיכללות באבות האומה היתה מקור כוחו של כלב, להתעלות מעל ההופעה החברתית העכשוית, שאיתה היה קשור בשליחות הריגול.

יתכן שזו היתה גם ביקורתו הנסתרת כלפי יהושע כשזקן והפסיק את תנופת הכיבושים, וכאילו רצה לומר לו, שאם הוא יפעיל את העם, יאציל סמכויות וישתמש בכל כוחות החיים כדי לנהל מערכת כיבוש, חולשתו האישית וזקנתו לא יפריעו ולא יעכבו את המשך טיהור הארץ מיושביה הזרים.

עתניאל עצמו היה שותף פעיל ומרכזי בגילוי הכח ה"יהודאי" הזה ובספר שופטים, בספר המאסף את גווני השבטים, בעזרת תיאור פעולות השופטים שיצאו מקרבם, שב הנביא ומתאר את פרשת כיבוש חברון ודביר (א, י-טו) למרות שנכתבה במלואה בספר יהושע¹²טו יג-יט.. בפתיחת הספר¹³לעיל פרק א. למדנו על כוחו של השבט ועל המגמה האלהית, שערכו של שבט יהודה יעמוד בראש המגמות הערכיות של האומה, כי הוא הבסיס לחשיבה הציבורית, אך עלינו להבחין, שגם כשעיקר מגמתו השבטית אינה יכולה להתגלות, מתעלים אישים מיוחדים לסחיפת הציבור אחריהם. וכשם שהקפיצה ה"נחשונית" סללה את הדרך בים סוף לאומה כולה, התעוררותו של עתניאל סחפה את האומה להתנער משעבודו של כושן רשעתיים.

הכישלון מצריך את פירוט המאורעות
המכה שקיבלנו מיד ה', על שזנחנו את בריתו והתרשלנו מטיהור הארץ מעבודה-זרה ומעובדיה, היתה חריפה וצורבת בעלבונה. שנים מועטות לאחר שהשמש והירח נעצרו לפקודת מצביאנו כדי לאפשר לנו להשלים את הקרב במעלה בית חורון¹⁴(יהושע י יב-יד.), פלש אויב לארץ אשר עיני ה' אלהינו בה מראשית שנה ועד אחריתה¹⁵(דברים יא יב.), בהנהגת מלך שאין אנו יודעים עליו אלא שנקרא כושן רשעתים וכנראה לא לחינם. היתה זו סטירת לחי מצלצלת, אבל מהר למדנו והפקנו לקח, וה' הקים את עתניאל להושיענו.

תיאור התשועה אינו תופס מקום בדברי הנביא. המפלה והתשועה יכלו להפוך לאפיזודה חולפת בחיי האומה, שהרי גם אם עמנו הוא "גוי צדיק שומר אמונים"¹⁶(ישעיה כו ב.), הן אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. היה עלינו ללמוד את הלקח ולהמשיך בתנופה בייעודנו. מתאים לעתניאל בן שבט יהודה, לעמוד לאומה בעת מצוקתה ולחזור להיכלל בכללות האומה, כאילו לא קיים בפעולתו שום גורם אישי, ולא להטביע חותם אישי במהלך התקומה. אילו זכינו, לא היתה האפיזודה הזו נזכרת כלל. אלולי חטאו ישראל, לא נתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד¹⁷(נדרים כב:). ובכדי להנציח שנים-שלושה פסוקים אלו המתארים את ניצחון ישראל על כושן רשעתיים, לא היו כותבים ספר שלם. אך אנו שבנו אל קיאנו, חזרנו וחטאנו עד שמכרנו ה' אלהינו ביד מלך מואב.

"ומחֹקק מבין רגליו"
לא נוכל להשלים את התמונה בלא שירטוט קו מאפיין נוסף של שבט יהודה: מקיים וקובע בתי מדרשות. את יהודה עצמו, יעקב "שלח לפניו להורֹת לפניו גֹשנה"¹⁸(בראשית מו כח.) "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה"¹⁹רש"י שם., על עתניאל עצמו מסופר: כ"אלף ושבע מאות קלות חמורות וגזרות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"²⁰(תמורה טז.) "ביתו היה מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה"²¹(רש"י שופטים א טו.) "ובני הקיני עזבו דשנה של יריחו, שנתן להם יהושע, והלכו אצל עתניאל בן קנז ללמוד תורה… כי עיר הזאת נתיחדה אז לקרית ספר, רצונו לומר ששם התאספו תלמידים להגות ולשנות בספר התורה, והיתה שם ישיבה גדולה, ונקראת גם כן קרית סנה על-שם רצון שוכני סנה, ועל-שם שמשה קיבל תורה מסיני. ועתניאל היה ראש הישיבה, והוא הכה את קרית ספר, שההכאה תאמר בדברי חכמים על הנצוח בפלפול, כמו שנאמר 'מלחמתה של תורה'… ויען כי ראתה עכסה כי נפל בחלקה ארץ הנגב שבעלה פנה לארץ הנגב, הרוצה להחכים ידרים… נתן לה גולות עילית וגולות תחתית. רמז לה כי כבר יש לך איש המושך מים חיים ממקור הברכה העליונה והתחתונה, מחכמה האלהית והאנושית כמו שאמרו חז"ל במדרש: מי שרזי עליונים ותחתונים נגלו לו יבקש ממני דבר"²²מלבי"ם שם..

גדלות התורה וקביעותה (מעבר לחריפות ולפלפול) העלו את האומה ואפשרו לקידוש ה' שיתגלה על ידינו קודם בקישור התורה אל החוליה החלשה שהסתפחה לאומה - בני הקיני שעלו ללמוד תורה בבית מדרשו. ומתוך בית המדרש יצא חבר ו"נטה אהלו קרוב לקדש להיות מוכן ליום תשועה"²³(מלבי"ם שופטים ד יא.), ועד עת קץ עתידים בני רכב, שהיו בני יתרו²⁴(ילקוט שמעוני שופטים לח.), להוות לנו אמת מידה לדבקות במסורת אבות, "כי שמעו את מצות אביהם, ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי"²⁵(ירמיהו לה יד.).

אמנם בני יהודה נתנו קיום וקביעות לישיבתם הגדולה, רחוקים זנחו הנאות חמריות בדשנה של יריחו ובאו לקרית ספר ללמוד אצל עתניאל, גולות עילית וגולות תחתית, פיזיות ורוחניות באו לישיבתו, אבל בעת ההיא לא היה די בכך. "ותשקט הארץ ארבעים שנה" (שופטים ג, יא) מסיים ומסכם הנביא את פעולתו של עתניאל, ואילו אנו היינו מצפים לתסיסה, להתמודדות ולחיפוש דרכים להעלאת האומה, למרות רצונה השטחי בשקט.