מנחת שי על תורה · שמות · פרק 12 · פסוק 11

וככה תאכלו אתו. כתב רד"ק בשרש כה שהמסורה כתב עליו לית כותיה מלרע וכן העתיק דבריו בעל מכלל יופי אבל מהר"ר משה פרובינצאלי זצ"ל כתב זל"ש ובמסורת שאצלנו בדפוס וגם בכ"י כתוב עליו ב' וחברו בנחמיה ה' י"ב וככה יהיה נעור ורק והוא מלעיל. משמע שגם וככה תאכלו אתו מלעיל וכן מצאתי עליו בספרים ישנים שתי זרקאות להורות שהוא מלעיל כי הזרקא תמיד בסוף המלה והקדימו לה האחרת להורות על קריאת המלה שהיא מלעיל כזה וככה עכ"ל. וגם בעל רב פעלים בשער המלי' הביא מסרה הנזכרת ואח"כ כתב ואם כן הקורא וככה תאכלו אותו מלרע תועה מדרך השכל כי הה"א נוספת שכך חז"ל נשתמשו הרבה בלשון כך וכך ודומה לו במשקלו אן הלכתם עד אן תמלל אלה שבבואם בה"א נוספ' רובם מלעיל. אנה הלך דודך. אנה פנה דודך. עד אנה ינאצוני העם הזה. ועד אנה לא יאמינו בי. וב' מהם הנמצאים דרך זרות מלרע כבר העיד בעל המסורת עליהם שהם אנה אנחנו עולים. אנה אלך מרוחך. ועל אלה ב' וככה היה לו לומר ב' א' מלעיל וא' מלרע כמו שהעיד על מלת יאבד ב'. א' מלעיל יאבד יום אולד בו ואחד מלרע יאבד לב המלך והשרים. ולא יקחך לבך לקרות וככה מלרע בעבור הזרקא שבאות האחרונה כי כן מנהג הזרקא והתרסא והסגולה לבא כל א' מהם בסוף תיבה אפילו בתיבה מלעיל וכן תלשא בראש התיבה אפילו בתיבה מלרע תבקשם וכן תמצאם ע"כ. ורוב דבריו אלה העתיקם בעל לוית חן בשער ט' פ' ה' בביאור המלות המתחילות מכ"ף והסכים לדבריו ועיין מ"ש בסוף פ' ויצא על ואם אתה:

מתניכם חגרים. החכם ריקאנטי כתב שמלת חגרם חסר יו"ד. ובעל הלבושים בס' אור יקרות פי' דבריו שר"ל חגור שלהם כלומר במם וכן פי' בפ' בראשית ע"פ ויעשו להם חגרת. ואולם בכל הספרים מלת חגרים חסר וא"ו ומלא יו"ד וכ"כ הרמ"ה ז"ל:

חגרים. בזקף קטון בס"ס: