מנחת שי על תורה · דברים · פרק 31 · פסוק 16

ויאמר דהנך שכב. אין בו פיסקא:

וקם. חד מן פסוקים דלית להון הכרע כמ"ש בסוף משפטים וביאורם כאן במסורת. והנני מודיע לכל קורא שבעל המסורת שם במנין זה פסוק ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ולא טוב עשה שזהו מה שהוסיף ר' תנחומא בירושלמי פרק אין מעמידין מלבד החמשה פסוקים דאמרינן התם ומייתי' להו נמי ביומא פ' הוציאו לו והכי איתא במדרש חזית על פסוק כי טובים דודיך מיין וילקוט פר' בראשית רמז ל"ז ומכילתא וילמדנו סוף פרשת בשלח וראוי לשים במקומו ארור אפם כי עז ואין צורך לשנות הסימן בלשון תרגום דכולהו שבטייא נינהו. ואין לומר דבעל המסורת אזיל בתר גירסת ב"ר פ' פ' דלא חשיב איסי בן יהודה אלא ארבע מקראות שאין להם הכרע ור' תנחומא מוסיף חדא ובני יעקב וגו' דהתם בב"ר לא חשיב מחר ובעל המסורת לא חשיב ארור ונ"ל דלא ניחא ליה לבעל המסורת למינקט קרא דארור משום דפשיטא ליה שהוא דבק לאפס כי עז ולא לעקרו שור ארור כיון דהוא רישיה דקרא וליכא למימר דבעי לאפסוקי קרא בארור דהא קיימא לן כל קרא דלא פסקיה עזרא לא פסקינן ליה כדמוכח בפרק אין בין המודר ובעל יפה תואר כי היכי דלא תקשי אגדתא אאגדתא תריץ דתרי תנאי נינהו ואליבא דאיסי בן יהודה דלחד תנא לא מספקא ליה במחר:

נכר הארץ. במקף:

נכר. מלעיל והכ"ף בפתח לפי שהוא סמוך ענין ואף על פי כן לא נשתנה הצירי לשוא. עיין במכלול דף ר' ובמכלל יופי ועיין מ"ש במאמר המאריך בתירוץ חקירה א':