מנחת שי על תורה · במדבר · פרק 7 · פסוק 1

כלות משה. במדרש רבה ובפסיקת' כלת כתיב ביומא דעלת כלתא לגננא (נ"א לגנונה) (פירוש ביום שנכנסה כלה לחופת') גם במדרש ילמדנו לכך כתיב ויהי ביום כלת חסר וכן הוא בספר הזוהר בפרשת ויחי דף רל"ו ובפרשת ואלה שמות דף ה' ופרשת ויקרא דף ד' ופרשת פינחס דף רכ"ו ברעיא מהימנא ובדוכתי אחריני כדבעינן למימר קמץ ובריקאנטי כן ראיתי חסר במקצת ספרים גם הרמ"ה ז"ל כתב פליגי ביה נוסחי ומסראתא אית נוסחי דכתיב מלא ומסרן עליה כולהון מלאין בר מן א' חסר ויהי ככלת השטרים דמסר עליה לית כותיה וחסר ואית נוסחי דכתיב חסר ומסרן עליה דחסר הוא ודרשא מסייעא למאן דאמר חסר ע"כ. וא"ת תפס לעיקר כמאן דאמר מלא שכן מצא בהללי ובמצריים ובספרים מדוייקים קדמונים מכמה מאות שנים וכן כתב המאירי וס' שמן ששון ובכל המסרות כתוב כלם מלא בר מן חד ככלת השטרים וכן כתב בעל מנחת כהן וכן העידו חכמי בורגוש שגם הרמ"ה כתבו בספרו מלא. וכתוב בספר גור אריה ככלה הנכנסת לחופה וכו'. ואע"ג שבכל הספרי' נכתב כלות בוא"ו הכי פירושו מדכתיב כלות ולא כתיב ביום כילה להקים המשכן אלא לדרוש לשון כלה והא דקאמר כלות כתיב רוצה לומר שלא כתיב כילה שאז לא נוכל לדרוש לשון כלה שהרי יש יו"ד בין הכ"ף ובין הלמ"ד אע"ג שאין היו"ד כתובה כיון שהחירק הוא במקום היו"ד כאילו היו"ד כתובה אבל עכשיו שכתב כלות נוכל לדרוש לשון כלה עכ"ל. ועיין בתשובות הרמב"ן ז"ל סימן רל"ב ובתשובת הרשב"א ז"ל הובאה בב"י על טור י"ד סוף סימן רע"ה ומ"ש בפרשת בא גבי ונתנו על שתי המזוזת. והרמ"ע ז"ל בחיבורו הנקרא מאה קשיטה כתב כי ראוי היה לכתוב כלת משה ונכתב כלות כי נטל רשות להעלים הסוד שלא להחזיק טובה לעצמו וכו' ע"ש. וגם במאמר אם כל חי סימן ל"ה כתב שכן שמע מהמקובל האלהי מוהר"ר יצחק אשכנזי ז"ל. עוד כתב שם בספר מאה קשיטה שכן היה ראוי לכתוב הפילגשם ונכתב הפילגשים היא היו"ד שנטלה מן הושע בן נון בריש פרשת שלח לך והלא כבר קרא לו משה יהושע במלחמת עמלק וכו' וכן מעברים עם ה' דבני עלי מעבירם כתיב וכיוצא בו לא תימא שחלקו בעלי הגמרא עם ספרי המסורת אך העידו בגמ' על מקומות מיוחדים כי נעו מעגלותיה של תורה ואנחנו לא נדע וילמד סתום מן המפורש עכ"ל. ודברי הזוהר בסוף פרשה זו וברעיא מהימנא פרשת פינחס דף רנ"ד צדקו יחדו עם מה שכתבתי שגם הם דרשוהו כלת חסר ובתר הכי אמרינן ברעיא מהימנא פרשת פינחס דאע"ג דכתיב כלות מלא דרשינן ליה כאילו נכתב חסר דאית להו לרבנן רשותא למעבד הכי ועל כל פירושין דיכלין למעבד לקשטא כלה בתכשיטין דילה קב"ה מצי למעבד כמה דימרון ולמהוי מאמין לון הה"ד על פי התורה אשר יורוך משל לאומן דחתך מאני לבושין דמלכותא ועבד מנהון חתיכן סגיאן אינון דידעין אתרין דחסרין אילן חתיכות או אלין דמשתארין אינון מתקנין לון לבושין ושווין אינון חתיכות דאיתוספן באתר דמעיטין וחתיכות דאינון מעטין מוסיפין עלייהו והאי איהו על פי התורה אשר יורוך ע"כ ע"ש. וזה כלל גדול בתורה ישמע חכם ויוסף לקח לקיים כל דברי חכמים דכולהו הוו דייקי טובא בקראי ונבון תחבולות יקנה. ועיין עוד מ"ש בס"ד בפ' בלק אצל ומגבעות אשורנו בסימן כ"ג: