נעו עורים וגו'. סומין שבהם אמרו, מי יראה לנו אותו מקום שהרגו את זכריה שנלך ונחבקנו ונשקנו לקיים מה שנאמר נעו עורים בחוצות נגואלו בדםמב)ר"ל מרוב חיבתם את זכריה ודאבון נפשם על הריגתו היו רוצין להתגאל בדמו ולנשק את המקום שנהרג שם, וכעין מ"ש בר' אבא שהיה מנשק את אבני א"י (כתובות קי"א א') ונקט עורים לרבותא אע"פ שקשה להם ההליכה, וכש"כ שהיו עושין כן הפקחין והתמימין, וכן הכונה בדרשה הבאה בחגרין. [מ"ר].
קריאה במקור
תורה תמימה על איכה · פרק 4 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בלא יוכלו וגו׳. חגרין שבהם אמרו, מי יראה לנו את הדם של זכריה שנלך ונפרכס בה לקיים מה שנאמר בלא יוכלו יגעו בלבושיהםמג)כמש"כ באות הקודם, ור"ל לקיים מ"ש בלא יוכלו שהחגרים שלא יוכלו לנוע בחוצות אעפ"כ היו מבקשין לפרכס עצמן, בדמו של זכריה, וכמש"כ למעלה. [שם].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d4a9730d0cfe3d225a31834c94a9eb5e21c9119d39475cab17f944d2d0b67fd3