ויסר המלך וגו'. אמר רבא, משל דאחשורש והמן למה הדבר דומה, לשני בני אדם, לאחד היה תל בתוך שדהו ולאחד חריץ, בעל החריץ אמר מי יתן לי זה בדמים, ובעל התל אמר מי יתן לי זה בדמים, לימים נזדווגו זה אצל זה אמר לו בעל החריץ לבעל התל מכור לי תלך, אמר לו, טול אותה בחנם, ולואי, ודכותה – ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן כדר"ל ממה שנתן לו הטבעת נוסף על רשיונו ניכר שהוא מלא רצון מזה, וזה הוא מעין דרשה הבאה מנהגו של עולם לוקח נותן עירבון למוכר וכו', עיי"ש. ויש להוסיף באור במשל זה דהכונה דגם המן גם אחשורוש שניהם רצו לאבד את היהודים ולתת מה בעד זה, המן – את כספו, והמלך – את טבעתו, והדיוק מדכתיב שני הפסוקים דועשרת אלפים ודויסר המלך את טבעתו תכופים זה לזה, ובאמת אחר הפסוק דועשרת אלפים היה צ"ל הכתוב ויאמר המלך הכסף נתון לך ואח"כ ויסר המלך את טבעתו, ולכן הביאו את המשל הנמרץ הזה. . (מגילה י"ד ב')
ויסר המלך את טבעתו. א"ר אבא בר כהנא, גדולה הסרת טבעת זו יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל, שכולם לא החזירים למוטב, ואלו הסרת טבעת – החזירתן למוטב כהשעשו תשובה, וי"ל דלכן חלה גזירה זו בהסרת טבעת ע"פ הדרשה הקודמת דמן הסרת ונתינת הטבעת ניכר שהיה אחשורוש מלא רצון מזה, ולולא כן היה עוד מקום לחשוב שיחזור בו, וא"כ לא היתה התשובה תשובה גמורה ובלב שלם, אבל מכיון שראו ע"פ הסרת הטבעת שאחשורוש עשה זאת ברצון גדול דאגו מאד ועשו תשובה בלב שלם. . (מגילה י"ג א')
ויסר המלך את טבעתו. רבנן אמרי, אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע, מנהגו של עולם לוקח נותן עירבון למוכר והכא המוכר נותן ערבון, כמש"נ ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן וגו' כוהבאור הוא ע"פ מ"ש בברכות ה' א' בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ לחבירו, מוכר עצב ולוקח שמח, ולכן הנהוג שהלוקח נותן ערבון כדי שלא יחזור בו המוכר. וכאן נתן אחשורוש שהוא המוכר את הערבון ומבואר מזה שאחשורוש שונא ישראל יותר מהמן ולכן היה הוא שמח בזה ונתן ערבון להמן להחזיק המכירה, וכהאי גונא דרשו בדרשה של מעלה, יעו"ש. . (מ"ר)