וימצא כתוב. כתב מבעי ליה, אלא מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב דכתב משמע. שהיה כתוב מכבר, וכתוב משמע שכתוב מחדש, כך פירש"י, אבל אינו מבואר כלל דהא הלשון וימצא כתוב הוא לפי משפט הלשון וחוקיו. וגם מה שכתב דכתוב משמע שכתוב מחדש הוא פלא, שהרי כן מפורש הלשון כ"פ במקרא בענין כתבים ישנים, וימצאו כתוב בתורה (נחמיה ח' י"ד), כאשר כתוב בתורת משה (דניאל ט׳:י״ג) והרבה כהנה. ואולי כונת הקושיא דהו"ל לומר וימצא כְתָב [בכ"ף שואי"ת ובתי"ו קמוצה], ובאור הענין כמו שנהוג עתה במשפטי המדינה, כי במקרה איזה מאורע נכבדה עורכים הפקידים זכרון בספר תעודה, כתב אמנה, ונקרא בלשונות העמים אַקט, או פראָטאָקאָל והנה בעת המאורע מבגתן ותרש אחר שנודע מתשבתם שחשבו על המלך בודאי נערך כתב אמנה כזה, וכמש"כ ויכתב בספר, וא"כ הו"ל כאן לומר וימצא כְתָב, כלומר שנמצא אותו מערכת הכתב, אבל כתוב משמע רישום בעלמא, וזה לא יתכן במאורע נכבדה כזו. ואינו דומה להלשון כתוב שהבאנו למעלה, דשם איירי בכתיבת ספר החוקים.
ודריש ששמשי מוחק דבר זה וגבריאל המלאך כתבו מחדש, ושמשי הוא סופר המלכים מימי כורש ושונא ישראל היה וכמש"כ בעזרא ד', ובימיו וכן בימי אחשורוש כתב שטנה על בנין ביהמ"ק, ועיין מש"כ באות הקודם. ומה שסמכו כתיבה זו במלאך גבריאל יתכן ע"ש שנאמר בו כ"פ בס' יחזקאל האיש אשר קסת הסופר במתניו. .
(מגילה ט"ו ב')
ודריש ששמשי מוחק דבר זה וגבריאל המלאך כתבו מחדש, ושמשי הוא סופר המלכים מימי כורש ושונא ישראל היה וכמש"כ בעזרא ד', ובימיו וכן בימי אחשורוש כתב שטנה על בנין ביהמ"ק, ועיין מש"כ באות הקודם. ומה שסמכו כתיבה זו במלאך גבריאל יתכן ע"ש שנאמר בו כ"פ בס' יחזקאל האיש אשר קסת הסופר במתניו. .
(מגילה ט"ו ב')