והעיר שושן נבוכה. רבא פתח לה למגילת אסתר מהכא (משלי כ״ט:ב׳) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם, ברבות צדיקים – זה מרדכי ואסתר, ישמח העם – כדכתיב ומדרכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר לבמפרש ברבות מענין גדולה וכבוד, מלשון ורבי המלך (ירמי' מ"א), רבתי בגוים, וכן לשון רבנות – שררה והוא שם נרדף עם ובמשול. , ובמשול רשע יאנח עם, זה המן, וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. (מגילה י"א א')
והעיר שושן נבוכה. היה אחד מישראל יוצא לשוק ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו, למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך, לפיכך נאמר והעיר שושן נבוכה לגמדייק הלשון נבוכה דזה יונח על מבוכה ומהומה הבאה בשעה שהצרה כבר באה, משא"כ כאן הלא לע"ע לא באה ולא שייך מבוכה כ"א צער ועצב והול"ל עצובה, ולכן דריש שמיד שיצאה הפקודה התחילה מבוכה, וכדמפרש. . (מ"ר)