1ישנו עם אחד. אמר ליה לאחשורוש, תא נכלינהו, אמר ליה, מסתפינא מאלהיו דלא לעביד בי כדעבד בקמאי, אמר ליה, ישנו מן המצות יבר"ל משנין מצותן או ישנים מן המצות, כלומר שאין מקיימין אותן בשום לב כי אם ברפיון ידים כמו הישן, ולכן אין לחוש שמא ינקום ה' נקמתם, ומדייק לשון ישנו מדלא כתיב יש. , אמר ליה, אית בהון רבנן, אמר ליה, עם אחד הן יגר"ל הוא שאלו שמא יש בהם ת"ח שיגינו עליהם בתורתם דהתורה אגוני מגנא ומצלא, והשיב לו עם אחד הן כלומר כולם כאחד המון עם הם, שאין בהם ת"ח. או דהכונה שאמר המן יְשַֹנּוּ מן המצות, כלומר יש למצוא עצה איך להעבירם על המצות ולשנותם לעבור עבירה, והוא ע"פ שאמרו במדרש כאן, שהמן נתן עצה להכשילם בזנות, וכן הוה, אמר ליה אחשורוש אית בהון רבנן, שלא יתנום לעבור את פי ה', כמו שבאמת הוכיחם מרדכי, א"ל עם אחד הם, מחוברים בדעה אחת ולא ישמעו לעצת מוריהם. .
(שם שם)
2ישנו עם אחד. אמר ליה, אותו שנאמר בו ה' אחד ישן לו מעמו ידמדייק יתור הלשון אחד, דהלשון עם לעצמו מורה על עם אחד, ומסיב הכונה דמוסב על הקב"ה, וכמו עם של אחד, ודריש ישן לו מעמו שעזב אותם ואינו משגיח עליהם עוד וזה מצוייר בלשון שינה. , אמר הקב"ה, אני אין לפני שינה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ואתה אמרת ישן אני, חייך שמתוך שינה אני מאבדך [הדא הוא דכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו'].
(מ"ר)
3ישנו עם אחד. דבר אחר ישנו עם אחד, שניהון רברבן, אוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יו"ט, שהן מכניסין פחת בממונו של עולם, להם שבתא, ריש ירחא, פסח, עצרת, ריש שתא, וצומא רבא וחג הסכות, אמר ליה הקב"ה, רשע, עין רעה אתה מטיל במועדיהם, הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך – אלו ימי הפורים, הדא הוא דכתיב (משלי י"ט) פי כסיל מחתה לו.
(שם)
4מפזר ומפרד. אמר ליה, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך – מפוזרים הם בין העמים, ושמא תאמר אית הנאה מינייהו – מפורדים הם בפרידה זו שאינה עושה פירות טור"ל שאין מהנים ומעניקים להמלוכה ולהמדינה. .
(מגילה י"ג ב')
5בכל מדינות מלכותך. אמר, שמא תאמר איכא מדינתא מינייהו טזשהם קיבוץ גדול כמו מדינה וחס על חורבן אותו המקום. – בכל מדינות מלכותך הם יזוא"כ חסרונם לא יהיה ניכר במאומה. .
(מגילה י"ג ב')
6ודתיהם שנות. דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן יחיתכן שאמר לו, שמא תאמר אפשר להתקרב להם וילכו בדרכנו ויהיו כמונו, דבר זה אי אפשר להיות, שהרי מרוחקים ממנו תכלית ריחוק, דלא אכלי מינן ולא מתחתנים בנו, ובלתי שני אלה הדברים אי אפשר להתקרב קירוב נאמן ומוחלט. .
(שם שם)
7דתי המלך אינם עשים. דמפקי לכולי שתא בשבת היום פסח היום יטר"ל כשנדרשים לעבודת המלכות פוטרים עצמן בשביתת היום שאסורים במלאכה. .
(שם שם)
8דתי המלך אינם עשים. אין משמרים לא קלנדס ולא סטרנילא ומבזים מועדיך כדקשה לפרש דתי המלך חוקי המדינה שאין עושים, דזה אין טענה דאפשר לקבוע דים פקידים ושוטרים, שישגיחו למלאות חובות המדינה והמלכות, לכן מפרש על דברים שבלב ובחשאי ואינם ניכרים בחוץ כעין בזוי המועדים, דהבזוי הוא בלב כמש"כ (ש"ב ו' ט"ז) ותבז לו בלבה. .
(מ"ר)
9ולמלך אין שוה להניחם. דאכלי ושתו ומבזו למלכא, ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהם זורקו ושותהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע ואינו שותהו כאלא נתבאר איפה מרומז זה בלשון ולמלך אין שוה להניחם, וקרוב לומר דהכונה דעד כה דבר בנוגע לחסרונותיהם בעניני המלוכה והמדינה וחברת האדם, ועתה שב לחזק את דעתו, כי גם להמלך בעצמו, כאשר הוא אדם בכלל, ג"כ אין שוה להניחם, יען דכל כך הוא נבזה בעיניהם עד שאם יגע בכוסם יחבטוהו בקרקע ולא ישתוהו, וזה מדייק מלשון ולמלך אין שוה, דלפי הענין הול"ל ואין שוה להניחה, כלומר לתכלית המדינה. .
(מגילה י"ג ב')