והמלך שב. ולמעלה כתיב והמלך קם בחמתו, מקיש שיבה לקימה, מה קימה בחימה אף שיבה בחימה, דאזל ואשכח למלאכי השרת דאדמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתנא, ואמר להו מאי עובדייכו, אמרו ליה, דפקדינן המן גמדייק יתור הלשון אל בית משתה היין, דהא כיון דכתיב לעיל והמלך קם ממשתה היין לא הו"ל לומר כאן אלא והמלך שב, ולכן דריש דמקיש שיבה לבית המשתה ליציאתו משם מה יציאתו בחימה כדכתיב והמלך קם בחמתו אף שיבתו בחימה, ומדכתיב עוד מגינת הביתן שגם זה מיותר דהא כבר כתיב שיצא לשם, וכיון דשב פשיטא דמשם שב, לכן דריש שהשיבה בחימה היתה ע"ד ענין גינת הביתן, [ויהיה אפוא המ"ם דמגנת בהוראת בשביל כמו משד עניים (תהילים י״ב:ו׳) – בשביל המעשה שנעשה בגנת הביתן שב תכף אל בית משתה היין, כי לא מצא שם המקום לשכך חמתו ועוד נוסף לו שם דבר להגדיל חמתו על המן, וכמו שמפרש. .
(מגילה ט"ז א')
(מגילה ט"ז א')