ואת פרשנדתא וגו'. דרש ר' שילא איש כפר תמרתא, כל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה, לבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען שהם אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה אאריח הוא חצי לבינה (וע' ביצה ל"ב ב' דביתהו דר' חייא נפל לה ארחא בתנורא ביומא טבא). ובהשאלה לצורת הכתב המשילו אריח לשורה קצרה ולבינה לשורה ארוכה כמו שכתובה שירת הים ושירת דבורה (שופטים ה'), ואמר דכל השירות כתובות במדת אריח ע"ג לבינה חוץ משירה זו ומלכי כנען (יהושע י"ב) שנכתבו אריח על גבי אריח ולבונה ע"ג לבינה, והיינו ואת ואת שורות קצרות זו למעלה מזו, ולבינה קורא לשמות שהן ארוכים והם ג"כ זה למעלה מזה, וצ"ל דמה שאמר כל השירות נכתבות וכו', הפי' כל השירות שיש בהן אריח ולבונה, אבל באמת הלא שירת האזינו כולה משורות ארוכות ישר זו ע"ג זו. , מאי טעמא, כדי שלא תהא תקומה למפלתן בר"ל רמז הוא שאין להם תקומה כמו ששמותיהם בכתב השירה אין להם מקום רחב תחתם. . (מגילה ט"ז ב')
ואת ויזתא. א"ר יוחנן ' ו' דויזתא צריך לממתחיה בזקיפא כמורדיא דלברות, מאי טעמא, כולהו בחד זקיפא איזדקיפו גלברות שם הנהר ומורדיא הוא העץ שדוחקים בו הספינה ובערוך פי' שצריך לממתח ו' דויזיתא כעץ פשוט וארוך כזקיפא ותליה שעושין מעץ, דויזתא נתלה למעלה מכולן בעץ ההוא כמפורש בתרגום, והו' ארוכה מלמעלה למטה, שבעץ אחד ארוך נתלו כולם, למעלה ויזתא ואחריו למטה זה תחת זה עד פרשנדתא האחרון, ויש שפירשו שצריך להאריך מעט בקריאתו ולא יחטוף. וע"ע בדרשה הבאה. . (שם שם)
עשרת בני המן. א"ר אחא דמן יפו, עשרת בני המן ועשרת צריך לממרינהו בנשימה אחת מאי טעמא, כולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו דר"ל בסמיכות המלה עשרת לשמותיהם מרמזין כי כולם יצאו נשמתן כאחד, וע"ע באות הקודם. . (שם שם)