ורב בניו. וכמה הם, רב אמר, שלשים, עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים, ורבנן אמרי –אותם שמחזרים על הפתחים שבעים הוו, דכתיב (ש"א ב') שבעים בלחם נשכרו, אל תקרא שִׂבֵעִים אלא שִבְעִים, ורמי בר אבא אמר, כולם מאתים ושמונה הוו, דכתיב ורב – בגימטריא ר"ח יזכל עיקר דרשה זו מופלאה, איפה מרומז שהיו לו בנים יתר על עשרה ושמתו ושמחזירין על הפתחים, ואף כי י"ל משום דמספר עשרה איננו הרבה כ"כ עד שיספרו מזה, ולרבים יש יותר מזה, בכ"ז צריך רמז לזה בקרא. ויתכן לומר ע"פ מ"ש בפסחים ס"ד ב' אין הפסח נשחט אלא בג' כתות של שלשים שלשים בני אדם, ומתבאר שם דטעם הדבר משום דכתיב ברוב עם הדרת מלך, ולפי"ז מבואר דהלשון ברוב יונח לא פחות מעל שלשים, וא"כ מכיון דכתיב הכא ורוב בניו משמע ליה לרב שהיו שלשים, ומדלא נתלו רק עשרה דריש דיתר העשרים מהם מתו ומהם מחזירים על הפתחים, וסמיך בזה ג"כ על הפסוק שבעים בלחם נשכרו [ע"פ תרג"י שם דקאי על בניו של המן], ורבנן ורמי בר אבא דרשו דגדולתו של המן היתה רבה מאד, וסמכו לדרוש במספר בניו ג"כ בערך הגבוה מאוד, ודרשו ברמזים שונים. .
(מגילה ט"ו ב')
(מגילה ט"ו ב')