דברי דוד על רש״י · ספר שמות · פרק 25 · פסוק 11

מבית ומחוץ תצפנו, שלשה ארונות עשה בצלאל כו'. הראב"ע הקשה ל"ל של עץ שהוא בפנים. ובתנחומא נתן טעם שמרמז כשם שהארון אע"פ שהעץ נתון בו באמצע אתה נוהג בו כבוד כך אתה רואה בני תורה שהמה עניים נהוג בהם כבוד בשביל תורתם. וי"ל מנלן דעשה ג' ארונות שמא לא עשה אלא ארון אחד דהיינו של עץ וציפה אותו משני צדדין בחתיכות זהב שחיבר לו במסמרים כדרך כלהציפויים וכמ"ש גבי בדים וצפית אותם זהב. ובג"א תירץ דא"כ היה ארוך ורחב יותר משיעורו מחמת הזהב. ואין זה מיושב דשמא בכך היה ציוויו יתברך שיהיה שיעורו כנזכר בתורה ואח"כ יתוסף על שיעורו זהב. ועוד ראיתי בזה פירושים מצד סברת הלב והוכחות קלושות וכל אלה לא שוה לי. והנ"ל בזה דיש קושיא שינוי סדר בפסוק דאמר וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. התחיל בענין ציפוי והיה לו לכתוב תיכף מבית ומבחוץ דהיינו ענין הציפוי היאך הוא ואח"כ יאמר במה תצפה דהיינו זהב כמו שכתוב וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר אלא דהפסיק זהב בכאן בין הציפוי לומר תחילה. שהציפוי יהיה כפשוטו לא משני צדדים אלא מבחוץ לחוד, כדרך כל ציפוי ואח"כ אמר מבית ומחוץ הא כיצד אלא צ"ל דאין הציפוי מחובר לארון ואתה יכול ליטלו משם והוה כאינו מצופה שם, וע"ז מורה ההפסק של זהב כשאתה מביאו לתוכה הוה מצופה מבפנים ובודאי הציפוי של חוץ ופנים שוים דכתיב מבית ומבחוץ וכי היכי דבפנים הוה הציפוי אינו מחובר ה"נ הציפוי של חוץ, נמצא שהיה צריך לג' ארונות שיהיה יכול ליטול הציפויים משם ויהיה כאילו אינו מצופה. כנ"ל נכון ואמת מצד ההוכחה שזכרנו, ויש לכוין זה גם בטעמא דמילתא שזכרנו, ויש לכוין זה גם בשם התנחומא שהוא מרמז, לבעלי תורה עניים שיכסום בזהב ולפעמים שלא יכסום דהיינו באם שח"ו אין מעשיהם הגונים ירחיקום מציפוי זהב כמו בציפוי הארון: