דברי דוד על רש״י · ספר שמות · פרק 30 · פסוק 12

כי תשא, לשון קבלה נראה דהכוונה שלא נפרש כפירוש שנמצא בגמרא פרק קמא דבבא בתרא (דף י') אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולה במה תרום קרנה של ישראל א"ל בכי תשא את ראש, פירש"י אם באת לשאת את ראשם בהגבהה קח מהם צדקה, ולפי זה אין בפסוק הזה שום רמז מנין אלא הוראה במה תלוי נשיאותם של ישראל, וזהו דרך דרש, אבל פשוטו כתרגומו לשון קבלה ומיירי במנין בני ישראל היאך יהיה, ואח"כ אמר רש"י שאף לפירוש זה דאמנין קאי יש מקום לטעות ולפרש דימנה אותם עצמם בגלגולת ואח"כ יתנו כ"א מחצית השקל וזה יהיה להגנה מן הננף. וכן משמע לכאורה לשון הגמרא פרק בתרא דברכות (דף ס"ב) דאמר שם על פסוק אם ה' הסיתך בי א"ר אלעזר אמר הקב"ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקיל מינייהו כופר דכתיב ויתן ה' דבר בישראל וגו', משמע הלשון דכיון דמנינהו תחילה ע"פ הגלגולת היה לו ליטול אח"כ, מהם כופר והוא לא עשה כן, ש"מ דכי שקיל אח"כ כופר לית לן בה, והאמת אינו כן אלא עיקר המנין בעצמו אסור על ידי גלגולת ולא מהני כופר דאח"כ אלא הכופר הוא עצמו המנין) ומ"ש בגמרא וכיון דמנינהו לא שקיל כופר פירושו דלא שקיל הכופר למנין אלאשהמנין היה ע"י עצמם בגלגולת, ובזה התנצלות לדוד היאך לא ידע פסוק מפורש בתורה אלא דעל הפירוש קאי שהיה נכשל בפירוש הפסוק נגד האמת:

כשתחפוץ לקבל סכום מנינם. משמע לשון רשות ובאמת יש כאן חוב בקבלת מחצית השקל כמ"ש רש"י אח"כ בג' תרומות, ומפורש בפסוק ונתת אותו על עבודת אהל מועד ותו יתור לשון סכום מניינם והיה די לומר מניינם לחוד, וכן מה שהוסיף לומר לדעת כמה הם, נראה פירושו דודאי הכרח שיתן כל אחד מחצית השקל אלא שאפשר שיביאו כל אחד מחצית השקל ומשה יקבלם אבל א"צ שמשה ימנה סך הכל אלא יעשה בה מה שיעשה בלי ידיעת מספר, כי ידיעת המספר הוא רשות בודאי, ע"כ אמר כשתחפוץ לידע סכום של אותו המנין שיבא לידך אל תהיה הידיעה מכח גלגולת ובזה היה די כשיתן כל אחד אפילו איזה דבר בעלמא וימנו אותו הדבר אלא שהציווי בא כאן שיהיה ע"י מחצית השקל שהנתינה ההיא בלאו הכי היא חיוב, ועל ידי זה תדע ג"כ המנין. כן נראה לכאורה, אלא דרש"י כתב לקמן למדת שנצטוה למנותם כו', וע"כ צ"ל דמ"ש כשתחפוץ לקבל ר"ל של"ת שתחילה ימנה אותם ואחר כך יתנו כל אחד, מחצית השקל, ע"כ אמר תיכף כשתחפוץ לקבל ועדיין לא קבלת אז יתנו. והקשה הרא"ם כשפקד דוד את העם ושלח השליש ביד יואב והשליש ביד אבישי והשליש ביד אתי הגיתי למה לא היה בהם מגפה אבל אדרבה הצליחו ושמא יש לומר דאין מגפה אלא כשמונה כל ישראל בכלל כו' ע"כ. ולא דק, דאמרינן בפ"ב דיומא (דף כ"ב) הממונה א"ל הצביעו פירוש הוציאו אצבעותיכם למנין וימנו אותם מסייע לרבי יצחק דאמר אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב ויפקדם בטלאים, הרי אפי' שלא כל ישראל בכלל אסור וקושיא מעיקרא ליתא דדוד היה מונה תחלה כל המשולחים למלחמה על ידי דבר אחר כמו בשאול שמנה ישראל על ידי טלאים והפקיד עליהם ראשים ואח"כ כשחלקם מנאם על ידי ראשים שלהם שהיה ידוע כמה יש תחת ראש זה ותחת ראש זה וע"י זה חלקם לג' חלקים אח"כ. וראיתי מי שהקשה למה לא הביא ר' יצחק ראיה מן התורה דהיינו כי תשא דכאן. ולפי מה שכתבתי לק"מ דאפשר לומר דכאן אין מצוה במנין עצמו רק בהבאת חצאי שקלים והמנין לדעת כמה הם היא רשות כמ"ש רש"י כשתחפוץ כו' ע"כ מביא ראיה משאול דכתיב ויפקדם בטלאים ושם היה המנין של מצוה לדעת כמה יצאו למלחמה של מצוה: