דברי דוד על רש״י · ספר דברים · פרק 3 · פסוק 29

ונשב בגיא כו' והכל מחול לך. קשה דהא כתיב אחר זה כו' כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו כו' ואיה המחילה ולמי מחל כיון שנשמדו כל העוברים ותו קשה במ"ש, ואני לא זכיתי לימחל לי, מנליה הא דילמא לא בא הכתוב אלא להוכיח את ישראל שישמעו אל החקים והמשפטים ויהיה החטא נמחל להם. ותו קשה בפסוק היאך שייך ונשב בגיא לכאן ולשון ונשב בוי"ו משמע דמחובר למעלה נראה לתרץ הכלע"פ מה שפירש"י בזאת הברכה שקברו של משה נברא מששת ימי בראשית מול בית פעור ובא שם לכפר עון פעור, משמע שלא נמחל, וכן בספר יהושע כתיב המעט לכם עון פעור אשר לא הטהרנו. אלא נראה ע"ד דאיתא בפרק ד' מיתות (דף ס"א) העובד ע"א מאהבה ויראה ס"ל לרבא דפטור ופירש"י מאהבת אדם, וא"כ קשה למה נתחייבו הריגה על עון פעור הלא לא עשו כן אלא מאהבת הזנות עם בנות מואב, וצ"ל דתחילה עשו מאהבה ולבסוף עבירה גוררת עבירה והיו עובדים לפעור כשאר עובדי פעור שכן כתיב ויצמד ישראל לבעל פעור דהיינו דבוקים בו מצד עצמו לא בשביל זנות, וזה היה בקצתם ועליהם נגזר הריגה והשמדה, משא"כ שאר חוטאים בשביל אהבה ודבקים באמת בה' לא נשמדו באותה שעה אלא תלויים ועומדים ועונותם על עצמותם וניצולו ממיתת ב"ד ומתו קצתם במגפה וקצתם היה להם זכות תולה להם העונש, וע"כ אמר הכתוב כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור, פירוש מצד עצמו לא בשביל אהבה, השמידו ה' אלהיך אבל אתם הדבקים בה' רק שחטאו מצד אהבת חטא, הם חיים כולכם היום אלא עונשם תלוי ועומד, נמצא שהמחילה באותו היום ועונשו תלוי ואח"כ יוכל לעשות תשובה ויהיה נקי ועכ"פ העון עצמו אינו נמחק ומבצבץ והולך, וע"ז אמר שקברו של משה מכפר ומגין עליהם מעונשים. ועפ"ז שפיר אמר משה כאן ואצו את יהושע כו' אבל אני לא אביא אתכם מטעם ויתעבר, ה' שנזכר קודם לזה, ועוד טעם אחר שלא ליכנס לא"י כי ונשב בגיא מול בית פעור ונצמדתם לע"א ואעפ"כ ואתה שמע ישראל אל החקים וזכיתם למחול המיתה והמחילה תלויה ע"י קבר שלי, נמצא שאני סיבה למחילה שלכם והיה בודאי כ"ש שאזכה למחילה שלי ואעפ"כ לא זכיתי לזה. כנ"ל ביאור הענין והמשך הפסוקים, וז"ל התוס' בספ"ק דסוטה (דף י"ד) בשם מדרש אגדה וז"ל בכל שנה בעת שחטאו ישראל בבנות מואב באותו פרק בית פעור עולה למעלה לקטרג ולהזכיר וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע שמשה רבינו שקעו בקרקע עד חוטמו וכל שעה שעולה חוזר ונשקע למקום ששקעו משה רבינו עכ"ל: