דברי דוד על רש״י · ספר דברים · פרק 20 · פסוק 8

הירא ורך הלבב כו' רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו, פירש הרא"ם דר"י ס"ל מאחר שאין מיתה בלא עון אין לו לירא שמא ימות לפיכך פירש מעבירות שבידו וא"כ מי שבנה בית לא היה לו לחזור שהרי אינו בעל עבירות אלא שהתור' תלתה לו לכסותו דאל"ה היו הכל יודעין שהוא בעל עבירות, ופירש ולא ימס לבב אחיו כשמבינין שהוא ירא לא ידעו שהוא מחמת עבירות דאי ידעו שהוא בעלי עבירות ויש עליו לירא ממילא הם שאינם בעל עבירות אין עליהם מורא אבל כשאין יודעים שהוא בעל עבירות ואפ"ה מתיירא ייראו גם הם כמותו. ומ"ש רש"י ישוב פן ימות כו' פירוש אל יקשה לך שאם מה שגזרה תורה באלו הג' שישובו אינו אלא לכסותו ולא מפני שימותו א"כ מה זה שאמר פן ימות והלא אינן חוזרים בשביל מורא מיתה אלא לכסות עליו שהרי אין מיתה בלא חטא ותירץ דהאי פן ימות על ישוב קאי שאם לא ישמע וישוב אלא יחשוב ויאמר כיון שאין מיתה בלא חטא איני שומע אל הכהן כדאי הוא החטא הזה שימות אע"פ שאין לו עבירה אחרת, והשתא א"ש מה שפירש קרא דפן ימות שהוא קודם אחר שפירש הירא ורך הלבב, ע"כ פירוש הרא"ם ולי קשה מאוד מ"ש הרא"ם דא"כ שקאי הירא על העבירות, מי שבנה בית ואינו בעל עבירות אין לירא ולחזור א"כ אין כאן כסות על בעל עבירה, דמה תירוץ יש לו ממש שהוא עושה כן בשביל בית והלא אין מורא מיתה עליו אם אין עליו חטא וכיון שהכל רואין שיש עליו מורא ירגישו שיש בו עבירות. ותו קשה במה שכתב שאין עליו מורא מיתה כל שאינו חוטא אלא המורא מצד שלא יהיה שומע לכהן הוא תולה עצמו בדבר עצמו, דאי לא היה כהן מדבר כלל לא היה שום מורא מיתה אלא דברי כהן גורמים העונשין מיתה מחמת שאין שומע לו א"כ למה באמת דבר הכהן היה לו לשתוק ואין כאן עונש כלל וזה דומה למי שחובל חבירו ומרפאהו וכי יש להחזיק לו טובה על הרפואה טפי הוה ניחא ליה שלא היה חובלו, כן הדבר, הזה שנתן מכשול לפניו בדברו שזה לא יציית לו טוב היה לו שלא לדבר כלל ולא יהיה שום רעה לו, ועל דברי ר"י הגלילי ק"ל במה שאמר ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם לכסות עליו מנליה הא דשמא כל אחד מילתא באנפי נפשיה הוא דאחד מן השלשה ישוב בשביל עגמת נפש ובעל עבירות בשביל עבירות ואין כאן כוונת כיסוי גם יתור לשון ישוב פן ימות תיבת ישוב הוא מיותר:

ונ"ל דמה שאמר רש"י פן ימות אינו ממש מה שאמר הכתוב באלו השלשה פן ימות דאינם ענין לזה והכתוב מדבר בשני דרכים, ויש חילוק בענין חזרה, דבהנך שלשה הוה ילך וישוב רשות דהיינו אם רוצה לשוב אין מעכבין עליו כיון שיש חשש עגמת נפש ע"כ יעשה מה שלבו חפץ אבל בעל עבירות יש עליו חיוב לחזור מצד מורא מיתה ואע"פ שלא נזכר בפירוש פן ימות גבי בעלי עבירות אין בכך כלום דמדאמר ויספו השוטרים לדבר היינו תוספת על מה שנזכר בדבר הכהן פן ימות דבר זה הוא נאמר גם בתורת בעל עבירה וזה הוה ממש כאילו נזכר פן ימות גם בזה וא"כ יש לך להקשות מה שייכות יש מזה לדברי הכהן דמדברי הכהן הוה רשות וכאן יש חובה ע"כ אמר ר"י הגלילי לכן תלה הכתוב כו' כלומר דזה השייכות יש להם שהרשות של אלו ג' הם מביאים לחוב של החוטא דאלמלא רשות של אלו לא היה הכתוב מצוה על החטא לחזור כיון שיש לו ביוש גדול שהוא מפרסם חטאו אבל עכשיו יכול לומר אני מהשלשה זהו שתלתה התורה אלו להדדי, וזהו שכתב רש"י ישוב כלומר חוב יש עליו לשוב ולא כהנך ג') ולא תקשה למה בא חוב זה והא מעצמו יחזור כיון שהוא דואג ממיתת חטאו ואם אינו חושש להכניס עצמו בספק מיתת מלחמה מה לנו למחות בו, ע"ז אמר צריך אני לדבר כי אני נותן לך עצה טובה שתחזור ואם אינך שומע בזה יהיה לך סכנה טפי מכח שאינך שומע לעצתי וע"י חשש טפי פן ימות במלחמה וע"ז אמר כדאי הוא ובזה הוא מתורץ הכל. וא"ל לפי פירוש זה שאמר רש"י שאם לא ישמע לדברי הכהן היה לו לומר לדברי השוטרים. י"ל דהכל הוא שייך לדברי הכהן אלא שזה תוספת הוא כפירש"י ז"ל: