ראשון לציון על איכה · פרק 1 · פסוק 2

בכה תבכה בלילה כו'. הנה יגיד רוב צערה כי מלבד בכיתה ביום אלא שחוזרת ובוכה בלילה וזה רמז הכפל בכה תבכה שאינה נותנת פוגה לעיניה ולא תאמר שבוכה בקול בעלמא בלא דמעות כמו שעושים איזה בני אדם ולזה בוחרת לבכות בלילה שבאו בני אדם לדבר על לבה ולנחמה והוא בעצה ותחבולה לז"א ודמעתה על לחייה תמיד דמעתה נוזלת על לחייה ועדיין יאמר האו' שכונתה בבכיתה בלילה היא לבא השומע לנחמה משא"כ ביום לז"א אין לה מנחם דתלינן שהיא בוכה בלילה לנחמה ול"מ מעלמא דאין אלא אפי' מכל אוהביה אין לה. ועדיין תא' אפ' שאו' אולי ברוב הבכי שישמעו ויבאו וינחמוה או ג"כ תא' היא בלבה שמא יהיה לה מנחם הן אמת שה' יודע שאין לה מנחם אבל היא הבוכה אינה יודעת זה ולזה היא בוכה בלילה לז"א כל ריעיה וכו' וכי מן הדרך הוא שהאויב יבא לנחם א"כ בכיתה היא בכיה מרוב צער שהיא בו או יאמר דהמכוון הוא בכה תבכה בלילה שהוא זמן הגלות ע"ד שאמרו בזוהר ג' משמרות הוי הלילה כו' אין לה מנחם ר"ל מי שיעורר לבו לקום ולבכות על גלות השכינה להשיב אותה והנה יש ג' בחינות בישראל הא' הם ת"ח העובדים ה' אבל אינם לומדים כמצטרך. והב' הם ההמון העוברים על מצות ה' מבלי ידיעתם בתורה כעמי הארץ. והג' הם הרשעים העוברים על התורה ברשע. לזה כנגד הא' אמר אין לה מנחם מכל אוהביה הם אוהבים אותה באמת ע"י עסק התורה אבל לא ניחמו אותה ולא בגדו בה והב' כל ריעיה ר"ל אינם כ"כ אוהבים אלא ריעים שאינם רשעים אבל מצד שאינם לומדים בגדו בה וכנגד הג' שהם הרשעים אמר היו לה לאויבים ממש. או יא' שהכתוב מדבר בסוג א' שמתחי' הוא אוהב וכשאינו מנחם נעשה רע ולבסוף בוגד ולבסוף אויב ולזה מביא הכתוב ראיה הרי לך מי אוהב כיאודה וכאשר גלתה כבר לא גלתה עד שהיתה ענייה מד"ת ועשירה בע"ז כאשר אבאר: