מלבי"ם על דברי הימים א · פרק 2 · פסוק 20

ואחר בא חצרון אל בת מכיר. כפי הפשט בא חצרון עליה שלא ע"י קידושין והוליד ממנה את שגוב (וכן פרש"י שבא עליה היינו בלא קידושין), ואח"כ כאשר היה בן ששים שנה אז לקחה לאשה בחופה וקדושין, וכבר הוליד ממנה את שגוב מביאה שבא עליה תחלה. ומ"ש ואחר בא, ר"ל אחר שבא אל בת מכיר (בלא קדושין) אז לקחה בקדושין, והיה אז בשעת נשואין בן ששים שנה, ותלד לו את שגוב תחלה קודם נשואין

ושגוב הוליד את יאיר. והנה בתורה (במדבר לב, מ - מא) נזכר שמשה נתן את הגלעד למכיר בן מנשה ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חוותיהן ויקרא אתהן חוות יאיר, וכפי הפשט נראה שזה היה יאיר בן שגוב המוזכר פה, וקראו שם יאיר בן מנשה מפני ששגוב אביו נתיחס אל מנשה שבט אמו לא אל שבט יהודה, כי הנולדים בלא קדושין היו מתיחסים אחר אמם, כמו שהיה ביפתח שגרשו אותו אחיו וא"ל (שופטים יא, ב) לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה, ומצאנו דוגמתו בעזרא ב' (סא) אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם, עי' בפי' שם, לכן אמר (פכ"ג) כל אלה בני מכיר, וכשנתן משה למכיר את הגלעד לכד יאיר בן שגוב (שנקרא ג"כ בן מנשה ע"ש שבט אמו) את חוות יאיר. וחז"ל אמרו ששגוב או יאיר לקח אשה מבנות מנשה ונפלו לו הערים בירושה, וגם זה צודק שאחרי שהיה נחשב לבני מנשה מצד אמו נתנו לו אשה מבנותיהם, והערים היו לו בנדוניא או בירושה, והספורים שבכאן ושבתורה הם אחדים (ולא כהרד"ק):