ולא נשא. כבר בארתי בש"ב (סי' כד) שדעת דוד בצותו למנות את ישראל היה למנות גם הפחותים מבן עשרים ולכתוב שמותם בספר דה"י אשר למלך לדעת כמה יולדו וכמה יפקדו, כדי שבאם תקראנה מלחמה יהיו כולם מחויבים ללכת לצבא ובשם יקראון, וע"ז היה הקצף, ולכן נתבטל הדבר ולא נשא דוד עוד מספרם מבן עשרים ולמטה כי עי"ז חל הנגף, שעי"כ נודע כל פרטי מנינם, משא"כ אם מונה היה רק מבן עשרים, כמש"ש בארך. ועז"א שיואב החל למנות (גם הפחותים מבן עשרים), ולא כלה, כי בזה היה קצף וחל הנגף, וע"כ לא עלה המספר (של פחות מבן עשרים) כמספר דה"י למלך דויד, כמו שהיה ברצונו לעשות. וגם יכוין עמ"ש חז"ל שבמספר שמנה בס' שמואל חסרים לוי ובנימין, שיואב לא נתן לו כל המנוים מפני קצף שהיה על ישראל בעבור זאת:
קריאה במקור
מלבי"ם על דברי הימים א · פרק 27 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Malbim on I Chronicles -- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%22%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b75777741ca458539be28ccd83085192570aa4b10900a3f9c65d5a8908a3fc1f