תורה תמימה על תהילים · פרק 7 · פסוק 12

אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם: מאי למען דעת צדקות ה' אמר להן הקב"ה לישראל דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט היינו דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל (וגו' אותן היום [הימים] לא זעם ה') אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו חיים ברצונו וגו':
(סנהדרין קה ע"ב)

וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם: ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא אין דתניא ואל זועם בכל יום וכו':
(ברכות ז ע"א)

וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם: רב פפא רמי כתיב אל זועם בכל יום וכתיב לפני זעמו מי יעמוד לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור וכו':
(עבודה זרה ד ע"א)