רש"י מאשר חטא שציער עצמו מן היין ע"כ מקשין וא"כ כי לא טמא נזרו נמי היה לו להביא כפרה ונ"ל דאינה קושיא דדוקא כי טמא נזרו שמת עליו מת פתאום דנראה כאלו מן השמים טמאוהו והוי דינו שהימים הראשונים יפלו וכאלו לא היה כאן שום נזירות של מצוה והוא ציער עצמו מן היין חנם בלא מצוה שהרי מן השמים הראוהו שלא קבלו נזירותו ומה שנדר להיות נזיר למצוה לא קבלוהו וזה הוי כעבד שמוזג כוס לרבו ושופך לו הכוס על פניו כי לא נתקבל לו שירותו אז גם מה שציער עצמו מן היין חנם נחשב לו לחטא למפרע וצריך כפרה וכ"ש המטמא עצמו בפשיעה שלא נזהר שצריך כפרה אבל הנודר להיות נזיר וגמר כל נזירתו כדינו בלי שום פגיעות טומאה בנתים אז נראה שקבלו נזירתו מן השמים לשם מצוה ומה שציער עצמו מן היין לשם שמים היה וקבלוהו זה אינו צריך כפרה על שציער עצמו מן היין דאדרבה מצוה יחשב זהו דעת רש"י לפי פשוטו של מקרא אע"ג דבגמרא לא משמע הכי כבר ידעת דרכו של רש"י לרדוף אחר הפשט:
קריאה במקור
לבוש האורה · במדבר · פרק 6 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סליק פרשת נשא. בעזרת אל רם ונשא.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177