לבוש האורה · בראשית · פרק 13 · פסוק 3

רש"י בד"ה למדך דרך ארץ כו' ברג"א כתב יש מקשין איך הותר לשרה לומר אחי הוא והלא ג"ע יהרג ואל יעבור בשלמא אברם כיון שלא עשה מעשה רק שנתן לה מכשול ועבר על לפני עור לא תתן מכשול אין קושיא דכל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מג"ע ע"ז וש"ד אבל שרה שבאתה לעבור ג"ע ח"ו הא אמרינן יהרג ואל יעבור כו' ותירץ מה שתירץ וסיים דבריו ואמר מה לי איסורא רב' מה לי איסור' זוטא כו' דמנא ידעינן שאיסור זוטא עבדי ולא איסורא רבה עכ"ל והנה בסיום דבריו הדבר מבואר שלא דיבר נכונה שע"כ צריכין לומר דק"ל שאיסורא זוטא עבדי ולא רבה דהא מיני' וביה יש להוכיח דהא גופא דעובדא שאמר לה אברם אמרי לי אחי הוא כו' היה טעמו כדי שלא יהרגוהו ואם איסורא רבה ואיסורא זוטא שוה להו למה יהרגוהו יעברו איסור עריות ולא יעברו איסור רציחה אלא עכ"ל שחשב שיהרגוהו ויעברו איסור רציחה פעם אחת שהוא איסורא זוטא ולא יעברו איסור ערוה כמה פעמים שהוא איסורא רבה הרי שנחשדו להקל האיסור מעליהם ה"ה נאמר גם כן שאיסור קל יעברו ולא איסור חמור דמ"ש אלא שעיקר הקושיא נ"ל דלאו קושיא היא דהכי הוא כוונת הענין וודאי שרה לא מסרה עצמה לעבור ג"ע ח"ו אלא אמרה אם אומר אישי הוא וודאי יהרגוהו ואותי יקחו בעל כרחי אבל אם תאמר אחי הוא יחייהו וודאי בעבורה ואיסור אשת איש עדיין כמה ספקות יש בו אם יעברו כמו שאבאר ואין ספיקות הרבה מוציאין מידי וודאי וזה שאם תאמר אחי הוא חשבה שמא הצלה פורתא מיהו הוא שלא יהרגו את אברם וגם אותי לא יקחו בכח ובגזילה ואדרבה יתנו מתנות לאברם אחי שישיא אותה להם ובין כך ובין כך ימשכו הדברים עד שיצאו מן הארץ ואת"ל שמא יעמוד אחד מן הריקים ליקח אותה בכח לבא עליה בזנות חשבה שאז בעת שרצה לבא עליה תגלה ותאמר לו אשת איש אני ולא תיבעל לו ושמא יהיה חילוק בעיניו בין איסורא רבה לזוטא ויניחנה ואת"ל יצרו תוקפו עליו וירצה לבוא עליה אפילו באיסורא רבה אז תמסור עצמה להריגה ותיהרג ואל תעבור ובאותו פעם אין לחוש שמא יבא להרוג את אברם שמתוך שיצרו תוקפו אז לא יניחה וילך להרוג את אברם אלא יהרוג אותה אם לא תתרצה לו להסכימה בדעת' מתוך אהבתו אותו שתמסור היא עצמה למיתה ותיהרג היא ולא יהרג אברם: