רש"י ואם וגו' לאיש וגו' הפר האב ולא הפר הבעל או הפר הבעל ולא הפר האב הרי זה אינו מופר ואצ"ל אם קיים אחד מהם ע"כ גם בכאן מדקדקין מה צריך רש"י לומר זה דפשיטא הוא שהרי אפי' אם החריש אחד מהם ביום שמעו אע"פ שהשני הפר אינו מופר כ"ש שאם קיים אחד מהם אע"פ שהשני הפר שאינו מופר ואני אומר שגם בכאן יש תשובה שהוצרך רש"י לומר זה דלא נימא דוקא אם החריש האחד ביום שמעו דהוי החרישה קיום חזק דשוב אי אפשר לחזור בו מקיומו אפי' ע"י שאלת חכם אז אינו מופר אבל אם קיים אחד ביום שמעו והשני הפר נימא שאם אח"כ גם המקיים נתחרט בו ביום ורוצה לחזור מקיומו ולהפר ג"כ נשאל על קיומו והרשות בידו אז להפר כמו שכתבתי טעמה בספר ע"ז סי' רל"ד סעיף מ"ט קמל"ן רש"י מסברת עצמו דאדרבה דהכא שאני ואין צריך לומר הוא שאינו מופר דכיון שקיים הוא בפירוש ואינו יכול לחזור בו מקיומו כי אם ע"י התרה כאן שאין ההפרה תלויה בו לבדו גם אם נשאל על קיומו והפר אפי' בו ביום אינו מופר שכבר נקלש כח הפרתו ואינו חזקה כמו הפרת השני ואינן מצטרפין יחד כיון שאינם שוין נ"ל:
קריאה במקור
לבוש האורה · במדבר · פרק 30 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177