לבוש האורה · ספר שמות · פרק 14 · פסוק 7

רש"י וכל רכב מצרים וא"ת כו' מכאן היה ר' שמעון אומר כשר שבגוים הרוג וטוב שבנחשים רצוץ מוחו משמע שמכאן למד ר' שמעון שמותר להרוג אפי' כשר שבגוים אבל תימא לי מהיכן משמע כן אי משום שנראה שאפי' הירא דבר ה' נתן בהמתו לרדוף אחר ישראל ההריגה מאין יצא לנו מהיכן נשמע שמותר להורגו לא יהא אלא חזר לסורו ויהיה כסתם גוי וסתם גוי אין מורידין כו' ולמה אמר מותר להורגו לכך נראה לי דה"פ דס"ל לרש"י שכיון שכל הבהמות הללו היה משל הירא דבר ה' בלי ספק כל מי שהיה לו בהמה משלו היה הוא בעצמו ראשון מן הרודפי' רוכב על בהמתו והולך עם פרעה לרדוף אחרי ישראל ואם היו לו יותר מאחת היו משאילין גם לאחרים ואלו הם בכלל כל רכב מצרים ולפי שניער ה' את פרעה וכל חילו בים לא נשאר בהן עד אחד ודאי היה בהן הרבה מאד מאותן היראים דבר ה' שכולם צללו בים ובהם היינו יכולין לומר כיון שהיו יראים את ה' אע"פ שהיו מן הרודפים לא הלכו להרוג את ישראל רק הלכו לכבוד פרעה וע"ד שנאמר ירא ה' בני ומלך כלו' אצל יראת ה' תהא גם כן יראת המלך אבל בדעתם לא היה להרוג שום ישראל ולמה אם כן ננערו בים אלא ודאי הש"י הבוחן כל לבות ועשתונות ידע שאע"פ שכבר היו יראים את ה' עכשיו נהפך לבם לשונאים ולהרוג ולאבד רדפו ולא היו בהם טוב אפי' גם אחד כי כן דרכם שאין יראתם מעולם בכל נפשם יראה פנימית רק יראה חיצונית ולהנאתם כמו שהיה העניין כאן שלהפסד ממונם שלא ימותו בהמתם היו יראים מתחילתם ועכשיו נהפכו לשונאים גמורים ועל כיוצא בזה אמר ר' שמעון מכאן נלמד טוב שבגוים הרוג כלומר אף על פי שהיה טוב עמך מחמת שראית אותו ירא אלקים כל ימיו מיד שתראה שנהפך לך לשונא גם יראתו את ה' התהפך והרוג אותו כי ודאי שנאתו אליך היא יותר משנאת סתם גוי וכל מחשבותיו עליך להורגך והבא להורגך השכם להורגו והוא גרוע יותר משאר גוים כי ודאי חמת הנחש כרוך בעקבו וכיוצא בזה אמרו במי שלמד וכו' שהוא שונא חכמים יותר וכן העניין בנחשים אף על פי שידעת שהי' נחש של תרבות והיתה טוב עמך מיד כשתראה שהיא מתרגזת להטיל ארס אל תסמוך עליה כי נחש היא: