לבוש האורה · בראשית · פרק 3 · פסוק 7

רש"י לעניין החכמה דיבר הכתוב ולא לענין ראייה ממש וסוף המקרא מוכיח וידעו כי ערומים הם אף הסומא יודע כשהוא ערום אלא מהו וידעו כי ערומים הם מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנו עכ"ל. הרא"ם גם הג"א נתחבטו פה לדעת למה פרש"י פה גבי וידעו כי ערומים הם מצוה אחת היתה בידם כו' וגבי מי הגיד לך כי ערום אתה מאין לך לדעת מה בשת יש בעומד ערום ולמה לא נאמר גם כן וידעו כי ערומים הם שידעו הבושת שיש בעומ' ערום ודחקו עצמם מאד לדעת כוונת רש"י ז"ל בזה יעויין בספריהם והרג"א התפלסף עוד לדעת מהות החכמה שניתוסף להם ע"י אכילת העץ שהרי כבר היו חכמים והשיג טבע כל הב"ח לקרות להם שמות כמו שהוא בפירושו אבל נ"ל שכל זה אינו מן הצורך לכנס בכל דוחקם כי דרך רש"י ז"ל לפרש הכל כפשוטו לפי משמעות לשון המקרא בכל מקום וכן גם בכאן כוונתו כן הוא. וזה שקשה לו לרש"י ז"ל דמשמעות הכתוב הוא שעל ידי פקיחת עיניהם ידעו כי ערומים הם ואם היתה הפקיחה שהוא לשון פתיחה פקיחת ראיית עיניים ממש היה לומר ותפקחנה עיני שניהם ויראו כי ערומים הם כי לשון ראייה נופל על פקיחת העיניים ממש וזהו מה שכת' רש"י אחר כך גבי וידעו אף הסומא יודע כו' ורצה לומר ואם כן ויראו היה לו לומר אלא על כרחך לומר הפקיחה הזאת רצה לומ' פקיחת ידיע' עין השכל או מחשבה או הדמיון שעל ידה ידעו עניין מה כי ערומים הם ואם כן ע"כ אם ר"ל שידעו שיש בשת בעומד ערום אין זה פקיחת השכל כי אדרבה הוא סתימת עין השכל ופקיחת הדמיון לדעת בין טוב לרע שהוא הנאה והמגונה וכתב דלמא אין ה"נ ונאמר שהפקיחה היתה סתימת השכל ופקיחת הדמיון לדעת מה בשת יש בעומד ערום אין זה בכח הלשון כי הלשון משמע שניתוסף להם חכמה ולפ"ז היתה להם זה מיעוט חכמה ואם יתעקש המתעקש לומר גם זה מנ"ל שמא בגנותם הכתוב מדבר ואומר שנסתם שכלם ונפקח דמיונם אומר אני שזה לא יכול להיות שלא מצינו שיפול הכתוב לשון עיני אל עין הדמיון רק על ראות העין או עין השכל ותוספות החכמה. ונ"ל שמקודם לכן היו חושבין שאין שום השגת שלימות תלויה בקיום מצות הבורא ית' רק חשבו כי השגה השלימ' שהיתה להם היתה בכח עצמותם לא במצות. ועכשיו הרגישו שעל ידי שנתערטלו מן המצוה נתערטלו גם כן מן ההשגה ולא היתה השגת' שלימה כמו שהיתה מקודם לכן וידעו שההשגה השלימה אינה באדם בכח עצמותו לבדו אלא על ידי קיום מצות הבורא ית' ואם כן עכשיו וידעו כלומר ידעו שלא ידעו ולא השיגו כמו קודם לכן ואין לך חכמה גדולה מזו כמו שאמר החכם תכלית מה שנדע שלא נדע לכך פי' רש"י לעניין החכמה דיבר הכתוב. אבל גבי מי הגיד לך כי ערום אתה פי' אותו על הבשת מפני שמשמע מן הכתוב לקמן שתלה יראת המערומות בשמיעת קול אלקים דכתיב את קולך שמעתי ואירא כי עירום אנכי משמע שנתחדשה לו יראה ע"י שמיעת הקול. ואם היתה שם הכוונה מערומות שנתערטלו מן המצות לא היה לו לתלות היראה בשמיעת קול אלקים ית' שזה לא נתחדש להם בשמיעת הקול ההוא שהרי מיד קודם שמיעת הקול ההוא ידעו זה כמו שפי' בפסוק זה של ותפקחנה וכ"ת שמפני שמיעות הקול אלקים נתייראו מפני העונש ונתחבאו מפניו שא"כ היתה זה סכלות גדולה מן האדם וכי לא ידע שלא תועיל לו התחבאותו מפני עונשו ית' חלילה להאמין זה על חכמת אדם הראשון שלא ידע זה לפיכך על כרחך יהיה פרושו כי מפני שמיעת קול אלהים נתחדשה לו יראה אחרת והיא הבושה לעמוד לפניו ית' ערום מה שלא היה מתבושת בפני שום בריה קודם לכן ועל זה שאל הש"י מי הגיד לך כי ערום אתה ואם כן על כרחך יהי' פירושו מאין לך לדעת מה בשת יש בעומד ערום נראה לי: