לבוש האורה · בראשית · פרק 37 · פסוק 10

רש"י ויגער בו לפי שהיה מטיל שנאה עליו כלומר יוסף היה גורם בדבריו שיטילו אחיו שנאה עליו לא שיעקב היה מטיל שנאה על יוסף שהרי היה אוהב אותו ואין האב מתקנא בבנו כדאשכחן גבי דוד:

בא"ד רש"י הבא נבא והלא אמך כבר מתה והוא לא ידע שהדברים מגיעים לבלהה כו' מקשין העולם לפי הפי' הזה דס"ל יש חלומות בלא דברים בטלים למה אמרו שהוא לא ידע שהדברי' מגיעים לבלהה למה לא אמר ג"כ שידע אלא שנתכוין להוציא מלב בניו כמו שאמרו רז"ל לפי הפי' השני שאין חלום בלא דברים בטלים גם על פי' רז"ל שלמדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ואמרו שגם יעקב ידע זה אלא שנתכוון להוציא מלב בניו כו' מקשין מנא להו שיעקב ידע שאין חלום בלא דברים בטלים וכיון להוציא מלב בניו כו' שמא לא ידע שאין חלום בלא דברים בטלים ומה שאמר הבא נבא וגו' לא להוציא מלב קאמר אלא לקושטא דמלתא קאמר כשם שאמך בטל ולא תבא כך כל החלום בטל וגם הוא בעצמו לא האמין שיתקיים החלום ואומר אני שאין כאן קושיא כי ודאי דבר ידוע הוא וכולי עלמא ידעי זה שרוב החלומות ורובא דרובא כולם הם דברים בטלים וכזבים והבלים ואין בהם אפילו דבר אחד שהוא אמתי כי יבא ברוב ענין וברוב דמיון או ע"י האדים העולים מן האצטומכא כמו שאמרו הטבעיים ואינני צריך להאריך בזה רק לפעמים יבא לאדם חלום אמתי נבואיי מצד מחשבה שכלית או מצד הנבואה השורה עליו אלא שבזה יש דעות חלוקות יש אומרים אם הוא מן החלומות האמתיים הוא כולו אמת ואין בו דבר אחד שרומז לדבר שקר כי כולו אמת ויש אומרים שאפילו החלומות האמתיים הבאים מצד הנבואה והשכל יש בהן קצת דברים בטלים וגם השבטים ידעו זה אלא שידעו ג"כ שיוxף חכם גדול היה כמו שהעיד עליו הכתוב כי בן זקונים הוא לו וחשבו אולי רוב ענייניו ומחשבותיו הם על פי השכל ולפי שכלו יבאו לו חלומותיו או שמא באו לו חלומותיו ברוב עניין מחשבות דמיונות שהוא חושב תמיד למשול עליהם בכח אהבת אביו אליו ולא ידעו לפתור חלומותיו בפרטו רק בכללות שדעתו תמיד למלוך עליהם לכך הטילו שנאתם עליו וידוע שכל כוונת יעקב להוציא שנאתם מלבם שלא ישנאוהו ומעתה יהיה מחלוקות השני פירושים במשמעות דורשים ואמר הפי' הראשון שאי אפשר שידע יעקב פתרון של אמך שמגיעים לבלהה ולא אמר הבא נבא וגו' אלא להוציא מלבן של בניו שאין זה סברא כלל דס"ל שיעקב ידע בכל בניו שהמה חכמים מחוכמים כמותו וכל מה שידע הוא בדרך חכמה גם הם יודעים ואם היה הוא יודע פתרון לאמת החלום ושהדברים מגיעים לבלהה היה טוב לושתיקתו מדיבורו ולא היה לו לפתור כלל כוונת השמש וירח שהיה לו לחשוב מיד כשיגלה להם דרמז שמש וירח רומז לאב ולאם הם מעצמם מחכמתם יפלו על הדבר ויאמרו אף על פי שאמו מתה הדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו ע"ד אי לאו דדליאי לך חxפא כו' והרי הוא ע"י פתרונו יבא להחזיק שנאתם עליו והוא כל כוונתו היתה להוציא מעליו שנאת אחיו לפיכך על כרחך מה שאמר בעיניהם הבא נבא וגו' והלא אמך כבר מתה לקושטא דמלתא קאמר הכי כלומר אין לך פתרון אחר אלא אמך והלא אמך כבר מתה ובזה אי אפשר לחלום זה להתקיים כי לא ידע שהדברים מגיעים לבלהה וס"ל לפי' זה שהחלומות או כולם בטלים או כולם אמתיים ואמר להם כיון שבזה בטל הרי זה כולו בטל והיה חושב שבודאי בזה יוציא שנאת אחיו ממנו ומה שאמר אח"כ הפסוק ואביו שמר את הדבר ר"ל היה שומר ומצפה ומקוה שיתקיים עניין החלום שיבא יוסף לידי גדולת מלכות כי אמר הלא רוב החלומו' יבאו ברוב עניין ודמיון ובוודאי חשקת יוסף ומחשבותיו תמיד להיות מושל ושליט והיה יעקב מתפלל עליו שימלא הש"י משאלותיו לרוב אהבתו אותו וזהו שמר את הדבר לא לקיים החלום מחמת שהוחלם אלא לקיים חשקו ורצונו של יוסף ורז"ל ס"ל שאי אפשר שפירוש אמך יפורש על בלהה שאף על פי שגדלתו כאמו אינו אמו ועוד שהרמז בירח אי אפשר לרמז על בלהה שהירח הוא עיקר לגבי השמש לערך שאר הכוכבים ואין זו אלא רחל שהיתה עקרת הבית ומה שאמר הכתוב ואביו שמר את הדבר פירושו היה ממתין ומצפה מתי יבא החלום מחמת החלום שרומז עליו כי היה חושב ודאי שיבא ואף על פי שרחל כבר מתה הוא ידע שאין חלום בלא דברים בטלים כי הוא היה חושבו לחלום אמתיי נבואיי מפני שהיה יוסף מוחזק בעיניו לבן זקונים וחכם מאד וקרוב למדרגת הנבואה לפיכך לא היה ספק בעיניו שמא יבא שמא לא יבא כי היה ודאי לו שיבא אלא שלא ידע אימתי יבא והיה יושב ומצפה בכל יום וזהו שפי' רש"י ז"ל אחר דברי רז"ל וז"ל שמר את הדבר היה ממתין ומצפה מתי יבא ע"כ לא אמר היה ממתין ומצפה שיבא אלא מתי יבא ר"ל בשיבא לא היה מסופק כי ודאי לו שיבא אלא היה ממתין מתי יבא וזה פי' לפי דברי רז"ל אבל לפי פי' הראשון פירושו היה ממתין ומצפה ומתפלל שיבא למלאות משאלות לב יוסף אבל גם בזה היה מסופק אם יבא אם לא יבא אלא שרש"י פירשו לפי משמעות פשוטו כדרכו בכל מקום ואם כן לפי דעת רז"ל ע"כ צריכין אנו לומר שגם יעקב ידע שחלום אפילו הוא חלום אמתיי נבואיי אינו בלא דברים בטלים ומה שאמר הבא נבא בתמיה לא נתכוין אלא להוציא מלב בניו כו' שהם יאמרו כשם שאמו בטל כן הכל בטל וס"ל שאין להקשות שמא גם בניו ידעו שאין חלום בלא דברים בטלים שדבר זה הוא עניין שצריך קבלה מנביא לנביא שכן הוא דרכי החלומות האמתיים שהרי אפילו בנבואה אמתית בעת הנבואה יקרה כן לנביא שיצוץ קצת ויעלם ממנו מיד ויחזור ויציץ ולפעמי' מתערב עמה קצת דמיון הכל לפי הכנת הנביא בעת ההיא כמו שכתב כל זה הרמב"ם בהקדמת ספר מורה הנבוכים וכ"ש שיקרה כגון זה לבעלי החלומות אעפ"י שהם אמתיים מ"מ אין שכלם זך כל כך ובשעת השינה יתערבו בהם דמיונות וכזבים קצת ויעקב ידע שבניו לא קבלו זה ממנו שעדיין לא הגיעו למדרגת הנבואה כמו יוסף ולכך כתב התורה ואביו שמר את הדבר שהוא ידע והם לא ידעו נ"ל: