רש"י וכי יכה איש את עבדו והרי היה בכלל מכה איש ומת אלא בא הכתוב והוציאו מן הכלל כו' הקשה הרא"ם וז"ל ונדון אותו במדה דדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא ויהא גם ישראל נידון בדין יום או יומים עכ"ל וכתב עליו הרב ג"א וז"ל וקושיא זאת לא ידעתי לפרשה דהא כתיב כי כספו הוא ולמדנו מזה הא אחר שהכה אותו אינו בדין יום או יומים ואם כן איך שייך לומר דעל הכל יוצא ללמוד דאם כן כי כספו למה לי על כרחך לומר דודאי קושיא היא אלא נ"ל ליישב דה"ק הרא"ם נדון אותו במדה דדבר שהיה בכלל כו' ויהא גם ישראל בדין יום או יומים או נאמר כיון שכתבה התורה כי כספו הוא נילף מהכא שאין המדה כך דדבר שהיה בכלל כו' ללמד על הכלל כולו יצא אלא ללמד על עצמו יצא וכי תימא אם כן מה הפרש יש בין דבר שיצא מן הכלל ובין דבר שיצא לידון בדבר החדש הפרש טובא יש ביניהם שזה אי אתה יכול להחזירו לכלל כו' וזה אתה יכול להחזירו כו' ומשני יש לומר כו':
קריאה במקור
לבוש האורה · ספר שמות · פרק 21 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wrocław, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177