קריאה במקור

לבוש האורה · ספר דברים · פרק 1 · פסוק 9

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
רש"י לא אוכל וגו' אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל כו' ואין להקשות דהא בפי' אמר יתרו למשה לא תוכל עשהו לבדך דיתרו לא אמר כן אלא מצד הטורח הגדול לא תוכל עשהו לבדך וגומר כמו שאמר בפי' נבול תבול וגו' אבל כאן לא אמר משה מצד הטורח לא אוכל לבדי שאת אתכם אלא מצד עומק העיון והתבונה שצריך הדיין להעמיק בדברים הקשים הנופלים בעוסקיהם וכמו שאמר והדבר הקשה תביאון אלי ועל זה מקשה רש"י אפשר נביא גדול כזה שהוציאם ממצרי' כו' בעומק השגת נבואתו וחכמתו הגדול לא יוכל לדון אותם כו' אבל יש לדקדק בדברי רש"י מאי מקשה על פסוק לא אוכל לבדי וגו' אפשר שלא היה משה יכול לדון כו' והלא משמע מדבריו לקמן בסמוך בפי' פסוק איכה אשא לבדי דהאי לא אוכל לבדי פירושו איני רשאי לבדי שאת אתכם מפני שכך נצטוה מפי הקדוש ברוך הוא וכן משמע ממה שפירש בפסוק לאמור אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא ואם כן היאך תלה רש"י הדבר מפני שהוטל העונש על הדיינים ואפשר לי לומר שקשה לרש"י עירוב הפסוקים שאם היה פי' לא אוכל לבדי שאת אתכם איני רשאי לבדי שאת אתכם היה לו לומר מיד אחר שאמר ואומר אליכם בעת ההיא לאמור שפירושו לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא היה לו לומר מיד איכה אשא לבדי וגו' ואחר כך לא אוכל לבדי לשאת אתכם והיה אז פירוש לא אוכל על כרחך איני רשאי דהוה קאי על איכה אשא לבדי וגו' לכך אמר רש"י דפי' לא אוכל לבדי שאמר משה פירושו איני יכול שאת אתכם מפני שהגדיל והרים אתכם על דייניכם כו' אבל אם הייתי רוצה לקבל העונש הייתי יכול לדון אתכם ואחר כך אמר איכה אשא לבדי וגו' כלומר וכי תאמרו אף אם העונש גדול אם יזדמן לפעמים שאדון ואחייב שלא כדין הרי גם השכר כנגדו גדול מאד כשאדון דין אמת לאמתו והיה לי לקבלו עלי אבל מה אעשה הקב"ה כבר מיחה בידי שלא לקבל עלי העונש ומעתה לשון לא אוכל שאמר רש"י בסמוך בפסוק איכה אשא לבדי אם אומר לקבל שכר לא אוכל פירושו אינו רשאי אבל אינו פי' דמלת לא אוכל שאמר משה לא אוכל לבדי שאת אתכם דההוא פירושו איני יכול וזהו לשונו של רש"י ופירושו איני רשאי וקאי על מה שאמר משה מתחלה לאמר מהו לאמר אלא אמר משה לא מעצמו אני אומ' לכם אלא מפי הקב"ה לפיכך איכה אשא לבדי וגו' אלא שמשה הכניס דבריו בנתיים ואמר לא אוכל לבדי וגו' לומר להם לישראל שגם הוא קודם שצוה לו הש"י למנות דיינים אחרים היתה דעתו מסכמת ג"כ שלא לדון אותם לבדו מפני העונש המוטל על הדיינים אלא שעדיין לא היתה הסכמה גמורה דשמא השכר כשידון דין אמת יהיה מרובה על העונש אם יטעה עד שבתוך כך בא אליו דבר ה' שלא יקבל עליו העונש לפיכך הבו לכם אנשים וגו' נ"ל:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Wrocław, 1860
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019368280205171/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: b862142e7564f505282082b040591720eb1fbb2c3f910f7c971cf3bd09c61177