לבוש האורה · ספר שמות · פרק 21 · פסוק 33

רש"י וכי יפתח איש בור וגו' אלא להביא כורה אחר כורה שהוא חייב כתב הרא"ם ז"ל ותימה דהא סברא זו נתבטלה בגמר' ממה שאמרו שם מצריך צריכי להו ואי כתב רחמנא כי יפתח ה"א הוא דסגי בכיסוי אבל כורה לא סגי ליה בכיסוי עד שיסתמנו וימלאנו עפר ואי כתב רחמנא כי יכרה ה"א כריה הוא דבעי כיסוי משום דעביד מעשה אבל פותח דלא עביד מעשה אימא כיסוי נמי לא בעינן קמ"ל עכ"ל והרג"א חשב לתרצו וז"ל ויש לומר דהא דקאמר התם כך היינו קודם דידעינן כי יכרה איש דילפינן מיניה דכורה אחרון חייב אבל כיון דידעינן קרא דכי יכרה איש דילפינן איש כורה ולא שנים ומהך למדנו דאחרון חייב אם כן אין צריך לתירוץ הראשון דתרצינן דקרא נכתב בשביל להודיע דסגי ליה בכיסוי רק דקרא אתא ללמוד דיש כורה אחר כורה ודרך התלמוד לומר כך מנא לן למילף דאחרון חייב עד דמסיק תלמודא הדרשה דממנה יליף דאחרון חייב אבל השתא דיש קרא דאחרון חייב אם כן קרא כולו להכי הוא דאתא ואף על גב דהוי מצי לתרוצי דלא קשיא דצריך כי יכרה דאף כורה סגי ליה בכיסוי כיון דהאמת הוא דהך כי יכרה לכורה אחר כורה דאתא כדילפינן מאיש בור ולמה נפרש דקרא אתא לדיוקא לומר דאף כורה סגי ליה בכיסוי זהו דעת רש"י עכ"ל ולא דק במאי דקאמר כיון דהאמת הוא דהך כי יכרה הוא לכורה אחר כורה כו' דמנ"ל שהאמת הוא כך דהא לא שמעינן מאיש אחד כורה כו' רק שאחד חייב אבל עדיין לא ידעינן איזהו אם הראשון או האחרון עד דילפינן מוהמת יהיה לו מי שהמיתה שלו דהיינו האחרון שעשה שיעור מיתה ונזקין ואם כן עיקר דרשה דהאחרון חייב מתרוייהו מוהמת יהי' לו ומאיש נפקא ותרוייהו צריכי ומחד לא נפקא וע"כ כי יכרה לגופיה הוא דאתא דסגי לי' בכיסוי דלאחרון חייב לא משמע מיני' בכי יכרה איש דהוינן יכולין למימר מנ"ל לתלמודא לומר דהאחרון חייב שמא הראשון חייב וכי יכרה לגופיה הוא דאתא דסגי ליה בכיסוי וכל שכן דמוהמת יהיה לו לחודיה לא הוה שמעינן כלום בלא איש ואם כן ע"כ כורה אחר כורה לא מכי יכרה נפיק וישאר התימה על רש"י במקומו והרג"א בחינם טרח ואין להקשות דהא והמת יהיה לו לשור פסולי המוקדשין הוא דאתא מי שהמת שלו כלומר שראוי לו שמותר בהנאה לאפוקי פסולי המוקדשין שאסור בהנאה א"נ לפחת נבילה הוא דאתא דאם כן השור יהיה לו או הנופל יהיה לו מבעי ליה ומדכתיב והמת וגו' ש"מ מי שהמיתה שלו דהיינו כורה אחר כורה: