לבוש האורה · בראשית · פרק 7 · פסוק 7

רש"י נח ובניו האנשים לבד והנשי' לבד לפי שנאסרו כו' הרא"ם מחקו מפני שהוא כפול למעלה ומה הוצרך רש"י לפרשו שנית והג"א רוצה ליישבות אבל העניין גם הלשון אינו הולמתו לא דקרא ולא דרש"י שהוא מפרש דובאת אל התיבה וגו' יורה שיהא אסור משעת הציווי עד שיבא אל התיבה ומטעמיה שלא ירבה בבנים ויצטרך לתיבות הרבה ואין זה משמעות הלשון כלל כי אם דברי נביאות ועוד אי אפשר לומר כך שהרי לעיל בפרשת בראשית גבי והיו ימיו מאה ועשרים שנה פי' רש"י שהגזירה היתה גזירה עשרים שנה קודם שהולד נח תולדות וגבי עשה לך תיבת כתב רש"י כדי שיראוהו אנשי דור המבול עסוק בה מאה ועשרים שנה כו' ואם כן ש"מ שפרשה זו נאמרה לנח ביום הגזירה ובו ביום לא היו תולדות לנח והיאך נאמר שנאסר בתשמיש המטה משעת הציווי על כן אני אומר אם הוא גרסא נכונה ברש"י נ"ל ליישב שהוצרך רש"י לפרש זה בא שנית מפני הטעם שהעולם שרוי בצער דאזיל לטעמיה במה שפי' על ויעש נח זה ביאותן לתיבה ונ"ל שכוונתו על אופן ביאתו כלומר באיזה אופן בא לתיבה וזה דלעיל אי אפשר לומר שנאסרו בתשמיש המטה משום עינוי נפש שיהא כפרה על נפשם כדאשכחן גבי י"כ דהוי מניעת תשמיש המטה עינוי אע"ג דהתם אסמכתה ודרבנן הכא ה"א שהוא דאורייתא מדסמך ליה לוהקימותי את בריתי אתך ובאת וגומר דהוה משמע זהו טעם של והקימותי וגומר כלומר אם תענו את נפשותיכם בתיבה ותמנעו מת"ה תזכו לקיום הברית מפני שלא היו כ"כ צדיקים גמורים ראוים להנצל אבל עכשיו שכתב ויעש נח וגומר שע"כ זהו ביאתו לתיבה שאין כאן עשיי' אחרת כדכתיב אחריו ויבא נח וגו' ודקדק רש"י וא"כ ויעש נח למה לי הל"ל ויבא נח ובניו וגומר כאשר צוהו ה' ויעש ל"ל אלא הכתוב בא לספר בשבחו באופן ביאתו לתיבה שקיים מצות אלקיו שבא הוא ובניו לבד כו' ואם כן ע"כ טעמא משום שהעולם שרוי בצער הוא דאי משום עינוי שיהא כפרה על נפשם שיזכו לקיום הברית מאי שבח הוא מיראת הברית עשה כן אבל אם הטעם הוא משום שהעולם שרוי בצער יש כאן שבח שקיים מצות בוראו ובצרתם היה לו צר: