דמיתי לקאת כו' שמא תאמרו מה תתני פוגת לך ותדום מלהתפלל ולצעוק לילה ויומם תמיד לא תדמה כי אם מזמן לזמן תפלה לעני כי יעטוף לז"א הנה אספרה את אשר קרה לי והוא כי הנה תחלה סמוך לחרבן דמיתי לקאת מדבר והוא כי זה דרכו תמיד לזעוק יומם ולילה לא ישבות והוא כי יש בו כח כי הוא עוף שמן שהוא הנקרא קיק שמוציאין ממנו שמן להדליק מרוב שומנו וגם שהוא במדבר במקום שאין אנשים יטרידוהו מלזעוק אך אחר כך נחלש כחי ושמני והייתי ככוס חרבות תש וחלש הכח אשר על כן לא תתמיד יללתו כקאת מדבר כי אם קצת פעמים ביום ובלילה בעת שאין אנשים מצוים:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 102 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182