גר לרגלי כו' הנה בסמוך כתבנו כי כל דבור היוצא מפיו של הקדוש ב"ה נעשה מלאך קיים לעד ובהיות הדבור של תורה ומצות אשר צוה לנו יתברך הן הם המסייעים את עושי המצוה אשר נאמרה בדבור ההוא. ונבא אל הענין והוא כי רצה דוד לבקש מאתו יתברך יהי עמו בל יטעה בדין כי הוא דבר קשה עד מאד וכל דיין בסכנה כחרב מונח על צוארו וכגיהנם פתוח מתחתיו והטעות מצוי הרבה מאד כי על כן זחל ויירא רב ואמר בצאתו לב"ד ברעות נפשיה לקטלא נפיק וצבן ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל והלואי שתהא הביאה כיציאה ועל כן אמר דוד הנה אור היום גדול מאור נר והנה כשרגלי מתחיל להלך בדרך מצוה הדבור של מצוה ההיא מתחיל להאיר אך מעט כאור נר אך בהחזיקי בנתיב בעצם אז הוא אור כאור יום וזהו ואור לנתיבתי:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 119 · פסוק 105
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182