ואחר דברם על העדר גלות שכינה החלו לדבר עלהעדר גליות ישראל ואמרו הנותן כו' לומר הנה טוב ימות המשיח ותשועת ישראל בעצם אין זמנם עד ימות המשיח נמצא כי מה שהיתה התשועה מעין הזמן ההוא לדוד ולשלמה אינו כ"א דרך מתנה וזהו הנותן תשועה למלכים לומר אל תאמר נא ה' כי הטובה הנודעת לנו אין זמנה עתה כי הלא הנותן תשועה למלכים דרך מתנה עתה מאשר עתיד להם אז גם לנו יכול לעשות כן מעתה אשר עתיד לעשות בסוף ואם אשמנו אשמת דבר גם דוד שהרג את אוריה בחרב בני עמון ומה גם לספר הזוהר שהיתה ע"א חקוק בה ויתכן שעל כן קראה חרב רעה באופן שאותו עון של חרב רעה היה על דוד ועם כל זה הצילו ה' וזהו הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה:
קריאה במקור
רוממות אל על תהילים · פרק 144 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Romemot El, Warsaw 1875
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268238&lang=iw_IL&context=L
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c6421e90518021e48639d11551758bb28cb6ca3fee40ef6e3a93674aefb9c182