רוממות אל על תהילים · פרק 92 · פסוק 1

מזמור שיר כו' טוב להודות וכו'ראוי לשום לב מהו כפל מזמור ושיר. ועוד שנראה שבא לזמר ולשורר את השבת ושוב אינו מזכירו בכל המזמור אלא שאומר כי טוב להודות לה'. ועוד מי לא ידע כי טוב להודות לה' ועוד למה מחלק הדבר לשנים ובמלות שונות טוב כו' ולזמר כו'. ועוד מי לא ידע ששמו ית' הוא עליון. ועוד אומרו להגיד בבקר חסדך כו' למה יחס הגדת החסד אל בקר וגם שיהיה א' והאמונה אל הלילה ושיהיו לילות רבים. וגם למה מפרט עשור ונבל וכנור. וגם אומרו עלי הגיון בכנור כי הלא גם העשור ונבל היה עלי הגיון שהיה הוא הוגה בזמרו. ועוד כי בין למ"ד כי מזמור זה אמרו משה כמזמורים הקודמים בין לאומר שאמרו אדם הראשון לא לזה ולא לזה היו כנור ונבל ועשור. אמנם הנה גם לאומרים שאמרו משה יראה שלא ימעטו שלא אמרו אדם תחלה אלא שחזר ובא לו למשה ברוח קדשו והנה אמרו רז"ל כי כשחטא אדם היה מיד מת אם לא ששבת הופיעה והגינה עליו וכן אמרו בפרקי רבי אליעזר שאמרה שבת בכל ששת ימי המעשה לא נהרג הרג ובי אתה מתחיל ונוצל אדם מדינה של גיהנם והתחיל משורר. ונבא אל הענין בהזכיר שני דברים אחד מפורסם בדברי רז"ל כי כשחטא אדם מיד נסתלקה שכינה לרקיע הראשון ועל ידי כן נתקלל העולם בעשר קללות כמ"ש בספר הזוהר וחסרו ו' דברים מן העולם והב' מאמרנו בס"ד על פסוק וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום והוא כי קול ה' של רחמים בא לרחמו שלא ימות רק יקבל ענשו ולמה זכה לכך הלא הוא לרוח היום הוא רוח יום השבת שהיה מתחיל להופיע מיום הששי והגינה עליו והנה נמצא שהיה לו לאדם להחזיק טובה לשם הרחמים שקבל סניגוריא מיום השבת וריחם עליו ולעשות תיקון על שכינה שנסתלקה לרקיע. ונבא אל הענין והוא כי אמר הנה מהשבת ומה' נמשך לי חיים אך איני עושה עיקר על מציאות חיי מצד עצמי רק על שבהחיותם אותי אודה את ה' על אשר גמל עלי בל אהיה כפוי טובה לקוני וזה אמר הנה עלי מזמור ושיר בשביל יום השבת שגרם לי הטובה: