רוממות אל על תהילים · פרק 51 · פסוק 12

לב טהור כו' יקשה על שאלתו זאת שאם כן מה טובה יחזיק לו הוא יתברך אחרי זאת בכשרותו אך אפשר במה שאמרו הן בעוון חוללתי כו' שתכונתו בלתי מוכנת להיטיב על כן לב טהור ברא לי עם שלא תעשה כן לזולתי כי תכונתי גורמת וזה אומרו לי ואם להיות תכונתי רעה יטמא הלב טהור בקרבי כאשר יקרה לנשמה טהורה שתטמא בגוף החוטא לזה אמר רוח נכון לקבל הלב טהור בל יטמא חדש בקרבי. או יאמר בשום לב אל אומרו בלב בריאה וברוח חדוש והוא כי רוח יאמר על רוחו ונשמתו שבקרבו והוא כי הנה אין ספק כי נפש האדם באדם ע"י העון נפגמת וכן מכ"ש הלב ואין ספק כי אין תקון שניהם שוה כי הנפש להיותה חלק אלוה ממעל קלה לקבל טהרה ע"י שפע עליון מהלב כי בשר הוא על כן על הלב אמר לב טהור מפגם ברא לי אלהים מחדש שלא יספיק הרקת שפע מה בו אחר שנפגם אך רוחי איני אומר ברא מחדש רק שתשפיע בה רוח טהרה שתתחדש עודנה בקרבי וזהו חדש בקרבי הכוונה לומר שלא תצטרך לקבל חדוש אל התגלגל באיש אחר וז"א חדש בקרבי ובאמרו נכון כוון לומר אל תאמר נא ה' כי אחר כי הכל תלוי בלב כמאמר שלמה תנה בני לבך לי וכו' א"כ בבריאת לב טהור אין פחד לבא לידי חטא לזה אמר הנה בהיות הרוח נפגם אין בו הכנה לקבל קדושה מלב טהור כי גדול פגם הרוח ומה גם כאשר הוא גדול כשל דוד ע"כ אמר ורוח נכון לקבל טהרת פגמה ע"י לב הטהור חדש בקרבי: