רוממות אל על תהילים · פרק 51 · פסוק 18

ואם אמרתי שאקדמנו בעולות ועגלים בני שנה מה המה לפניו ולכן מה שהיה נראה ראוי הוא לבא ברוח נשברה עם הקרבן בהרהור תשובה ומחשבה טובה לומר בלבי כי כל הנעשה בקרבן היה ראוי לעשות בי ויחשיב לי הוא יתברך כאלו נעשה בי ואת עצמי הקרבתי כאשר המיר הוא יתברך אילו של יצחק ביצחק עצמו אך ידעתי ה' כי לא תחפוץ בזבח ואתנה והוא בשום לב אל אומרו ואתנה בוי"ו והל"ל כי לא תחפוץ מתן זבח אך יאמר כי הנה הזבח שהאדם מביא אין עיקרו שור או שה רק מה שהאדם נכנע עי"כ בעלות על לבו שכל הנעשה בבעל חי ההוא היה ראוי לעשות בו והוא הזבח האמתי כד"א אדם כי יקריב מכם כי ההקרבה אמתית היא האדם עצמו ואם יצויר ישבר רוח האדם בלי קרבן ככל הראוי שהוא הזבח האמתי כשיעור מה שנשבר על ידי הזבח לא היה חפץ הוא יתברך יותר מזה וימחול לו השה כענין עולותיכם ספו על זבחיכם וזהו כי לא תחפוץ שני הדברים יחד זבח ושגם כן אתנה כ"א יצויר זבח מבלי אתן יספיק כי אינך כמלך בשר ודם שחפץ לקבל כי הלא אין קרבן שהכל יהיה עולה השמימה כליל לה' כעולה ועל כל זה עולה לא תרצה: